שלום ליטל,
אני מטופל כשנה בערך.
שמתי לב שבהתחלה המטפלת היתה מאד אמפטית אליי, מכילה ומבינה אותי. בהמשך הרגשתי שהטיפול הפך להיות מאד קשה עבורי. המטפלת התחילה לדבר איתי על נושאים שקשה לי לדבר עליהם. אני מבין שזה חלק מהתהליך ואי אפשר להשאר במקום הנוח שלי על מנת להשיג תוצאות בטיפול. הבעיה שלי היא שאני מרגיש שהיא ממש כועסת עליי ברגע שאני לא נפתח אליה.
כששתפתי אותה שאני מרגיש ממנה כעס היא ענתה שזה ממש לא נכון והיא לא כועסת.
עדיין אני מרגיש שהיא כועסת ולא מרוצה שהטיפול לא מתקדם כמו שהיא מצפה שיתקדם.
מה עליי לעשות? האם זה שלב בטיפול? לאחר ההכלה יש הרעה ביחסים בין המטפלת למטופל בעקבות התפנית בטיפול?
לא נוח לי עם זה ואני שוקל להפסיק את הטיפול.
שלום אורי.
אני לא חושבת שכדאי ונכון להסתכל על הדינמיקה הטיפולית במונחים של "שלבים" ושל מה ש"אמור" או "לא אמור" להיות בטיפול, מפני שטיפול וקשר טיפולי הם דברים אישיים ודינמיים מאוד. אני חושבת שחשוב יותר לנסות ולהבין מה קורה בדינמיקה מול המטפלת ומה הוא מספר על נפשך ועל חוויתך ביחסים. מתוך התבוננות זו, נפתח לא פעם ערוץ תקשורת והתבוננות נוסף. למשל, אפשר אולי לבדוק את האפשרות שחוויתך מול המטפלת משקפת קושי להאמין כי אדם אחר יכול להיות סבלני באמת לקצב שלך. בהתאם, אני מציעה לא לסגור את הנושא גם אם כבר דיברתם עליו, אלא להמשיך ולשתף את המטפלת באופן כנה בתחושותיך ולראות לאן יוביל אתכם שיח זה.
ליטל
