שלום ליטל,
מה שלומך?
בפגישה האחרונה שהייתה לי עם המטפלת, לרגע אחד הרגשתי שכל התהליך הזה מזויף ולא אמיתי ושביום שאפסיק לשלם לה היא בכלל לא תתייחס אליי כפי שהיא עושה כיום.
פתאום מפריע לי שיש לה מטופלים אחרים, וכמובן שאני יודעת שיש לה כי אני כבר זמן ארוך אצלה ומודעת לעובדה שאני לא היחידה.
המחשבה שהיא מטפלת באחרים, אולי כפי שהיא עושה איתי, השיחות המיוחדות והעמוקות שיש לי איתה, אולי יש לה גם עם אחרים ואולי שיחות טובות יותר משלנו?
אולי אני לא כזו מיוחדת עבורה, אולי אני רק שעה בשבוע ולא מעבר לזה?
ההפרדה הזו בין החיים האמיתיים, החיים הטיפוליים עם המטופלים האחרים, התחושות שאולי הן לא אמיתיות, למרות האמירה והניסיון שלה כן להוכיח לי שהיא כן בשבילי אבל אולי זה רק משחק?
אני לא יודעת אם זה חלק מהשיטה הטיפולית לתת את ההרגשה הטובה הזו אבל לא באמת להתכוון? אולי רק לזרוע בי תחושה של ביטחון אבל לא באמת להרגיש אותה מהצד השני?
אולי זו אני שנותנת משמעות כזו גדולה לכל שיחה, מילה, פגישה?
אתמול עלו בי מחשבות להתחיל לנתק לאט לאט את הקשר כדי שהוא כבר לא יהיה חלק מהחיים שלי כי אני לא בטוחה שאני באמת רוצה אותה חלק מהם.
שלום מיכאלה.
התחושות והתהיות שאת מתארת הן חשובות מאחר והן מספרות על נפשך- על האופן בו את חווה יחסים, קרבה וקשר ועל האופן בו את מגינה על עצמך מפני פגיעה אפשרית. לאור זאת, אני חושבת שכדאי וחשוב לשתף את המטפלת בתחושות ולנסות להקנות להן משמעות. במקרים רבים, החשיבה וההתבוננות המשותפת בתחושות שעולות בקשר הטיפולי פותחות דלת לתכנים ורבדים נפשיים חשובים שאינם עולים בדרכים אחרות.
ליטל
