ליטל יקרה תודה על תגובתך.
חשבתי על הנושא ואולי המטופלת הייתה ביום האחרון של הטיפול ולכן הטיפול גלש גם לשעה שלי. ואולי הנשיקה הייתה נשיקת פרידה מהמטופלת.
מה שמפריע לי גם זה שכל מטופל שנמצא בטיפול לפניי היא מלווה אותו לדלת יציאה וכאשר אני בטיפול היא מעולם לא מלווה אותי אלא יושבת בכיסא ומקבלת בחיוך את המטפל הבא.
אני חייבת לציין שמערכת היחסים בינינו היתה מעולה בהתחלה ואפילו הרגשנו שאנחנו מאד דומות ומזדהות אחת עם השניה,
והיה לנו כייף להפגש. אך לאחרונה מזה כמה חודשים היחס שלה השתנה כלפיי, פעם חמה ומכילה ופעם קרה ומנוכרת.
היא גם פגעה בי פעם אחת כשאמרה שאם אני לא מתמסרת לטיפול ורוצה להפסיק אז זה בסדר( וזה אחרי שאמרה שאם קשה לי יש לה את כל הזמן עבורי). זה נאמר בסוף שעת הטיפול כך שיצאתי בהלם ובטיפול הבא בקשתי ממנה שתקח אחריות על מה שאמרה כי הדבר נאמר בסוף שעת הטיפול ולא היה זמן לדבר על זה ודברים כאלה אומרים בזמן שיש אפשרות לצד השני להגיב ולא ללכת הביתה בהרגשה רעה כאילו מישהו נוטש אותך. היא ענתה שהיא לא חושבת שמה שאמרה פוגע. למה מטפלים מתנהגים כך?
שלום לירון.
נשמע שיחסה של המטפלת אלייך מטריד אותך בהיבטים שונים, ולאור זאת אני חושבת שחשוב מאוד שתדברי איתה על הנושא בפתיחות. תחושות "שליליות" סביב יחס המטפל יכולות לייצג היבטים ורבדים נפשיים חשובים בחווית המטופל (למשל, האם האפשרות להיות "מופלה לרעה"/פחות אהובה היא נושא מהותי בנפשך?), אך גם לייצג זיהוי נכון של המטופל שמשהו בקשר לא עובד כראוי. במרבית המקרים, שיח כנה על הנושא מאפשר הבחנה בין שתי האפשרויות ומשם- העמקה והתקדמות של התהליך, ולכן אני חושבת שכדאי לדון בנושא עם המטפלת ולשתף בכנות בתחושותייך ובהשערות שהתעוררו בך.
ליטל
.jpg)
