היי ליטל,
אני רוצה לדייק... כאשר החלטתי לסיים את הטיפול ושיתפתי את המטפלת שלי, היא שכנעה אותי להשאר בטיפול ואמרה שיש לה סבלנות בשבילי להפתח לאט לאט, אך בפועל היא פעלה אחרת והודיעה לי בפגישה שאחרי השיחה שהגענו לשלב סיום הטיפול ושאחליט אם הסיום יהיה בטיפול הנוכחי או שארצה פגישה נוספת. כמובן שוויתרתי על הפגישה הנוספת ולא הבהרתי איתה את הנושא מדוע היא מחליטה לסיים את הטיפול לאחר ששכנעה אותי להמשיך והסכמתי.
הרגשתי נורא ובאותו הלילה נכנסתי לחרדה מה אעשה אם אאבד את אמא שלי או שהילדים שלי יאבדו אותי. לא ישנתי כל הלילה והכרחתי את עצמי לקום לעבודה. אני עובדת על עצמי לא ליפול אבל זה לא מספיק ויש לי רגעים קשים והרגשה של נטישה
וחוסר אחריות ממי שהיתה צריכה להגן עלי. כל העניין של הטיפולים פתאום מרגיש לי לא אמיתי ומלא צביעות. אני מרגישה מרומה וטפשה שנפלתי רגשית.
שלום לך.
את מתארת "התהפכות" של המטפלת, ואני יכולה לדמיין כמה חוויה כזאת פוגעת באמון. אם אכן כך היו הדברים, אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול חלופי ולאפשר לעצמך בירור של החוויה ויצירת חוויה טיפולית טובה יותר, ולא לוותר על האפשרות לסייע לעצמך. בדיוק כפי שהפתרון לפגיעה בקשר זוגי אינה הימנעות מקשר זוגי לשאר החיים אלא חיפוש אחר מערכת יחסים טובה יותר, שגם תשקם את האמון במה שזוגיות יכולה להציע. הדבר יחיד שכדאי לשים אליו לב הוא שבתוך מערכת יחסים טעונה כמו הקשר הטיפולי לפעמים דברים לא מפורשים נכון וכאן אני מציעה לברר בינך לבינך האם המטפלת אכן "התהפכה" או שמשהו בשיח ביניכן הוביל לתחושה זו. בכל מקרה, נשמע שנותרת פגועה וכואבת ואני חושבת שלא כדאי להשאיר כך את הדברים, אלא לאפשר לעצמך הזדמנות טיפולית נוספת כאשר תרגישי מוכנה לכך.
ליטל
