התחלתי לצאת לפני כשבועיים עם מישהו מעיר רחוקה מאוד משלי בזמן תפקיד של חודש בעיר שלו, בלי לחשוב יותר מידי מה יקרה. עם הזמן התחלתי להרגיש שאני מפתחת אליו רגשות, משתוקקת לראות אותו לשמוע ממנו, רגשות שהתחזקו מאוד אחרי דייט שנגמר אצלו בבית..ידעתי שהזמן שלנו קצוב ורציתי לבלות איתו עוד ערב אחד חסר דאגות, להנות ממנו כל עוד אני יכולה. רק שאז הוא די ביטל אותי ברגע האחרון והרגיש שהוא מתחמק מלהיפגש איתי..הייתי בדאון רציני מהמצב, כועסת על עצמי ועליו עד שהייתי פשוט ישירה לחלוטין ושאלתי אם הוא בכלל רוצה לראות אותי, הוא ענה בחיוב והדאון עבר כמעט לחלוטין כמובן, החלק שבגללו אני כותבת הגיע כשנפגשנו, הרגשות היו שונים מבדייט הקודם כמובן אבל עדיין היו המון רגשות ובאמצע הדייט, באמצע התחממות העניינים הרגשתי כאילו םתאום אני חושבת כמו רובוט וכל הרגשות והחשק שלי עליו נעלמו כמעט ברגע
ניסיתי לחזור לאותה צורת מחשבה כמו קודם אבל זה לא עבד במיוחד..הרגשתי מנותקת מהסיטואציה מנותקת מעצמי, ממשיכה כאילו על אוטומט בלי להרגיש יותר מידי
מצד אחד מרגיש לי שזה מנגנון הגנה מאוד חכם שלי כי גם ידעתי שזה יגמר זמן קצר אחרי, אבל מוזר לי החדות בה הכל נעלם ואני לא מצליחה להבין אם באמת הרגשתי אליו משהו ומה אני מרגישה עכשיו..
שלום לך.
מפגש ראשוני אשר סופו ידוע מראש יכול להשפיע על החוויה הרגשית באופנים שונים- החל מפתיחת האפשרות לריגוש ועניין דווקא מתוך הידיעה שלא מדובר בקשר ארוך טווח ועד להתגוננות מפני הריגוש מסיבה זו. לכן, נדמה לי שהאפשרות להבין את טיב הרגשות תלויה בעיקר במה שיהיה בעתיד- אם תרגישי שאת רוצה לבדוק את המשך הקשר למרות המרחק הגיאוגרפי תוכלי להבין את הדברים טוב יותר מפרספקטיבה של זמן ושל מידת החיבור לאחר הריגוש הראשוני. מעבר לכך, כמובן, תוכלי להתבונן על מה שקרה לך בהתנסות זו בהשוואה ובהקשר לקשרים והתנסויות נוספות בחייך, ומשם לבחון האם את יכולה לזהות דפוס תגובה אופייני וללמוד ממנו דבר מה על אופן הפעולה של נפשך.
ליטל
.jpg)
