למה מטפל דינמי
לא נותן למטופל קטעי קריאה
שיכולים להשפיע מאד על הבנת הטיפול
ולמנוע תסכול גדול שיכול להימשך זמן רב בלי שום פיתרון באופק
הרי מטופלים קוראים ספרים
למה שלא יקראו קטעים פסיכולוגים רלוונטים שיכולים להשפיע מאד על מהלך הטיפול
חיפוש יכול להימשך המון שנים
המטפל יכול לכוון
במיוחד אם המטופל רוצה בזה
למה להישאר אטום לפעמים
ולמנוע התפתחות שיכולה להביא לשינויים גדולים
אני באמת רוצה להבין
הרי יש סיפורים על מטפלים שהכניסו מטופלים לחייהם האישים
ומה ההבדל בין מטופל שמצליח להתגבר על התסכול הזה ולהבין
לבין מטופלים ואפילו סטודנטים לפסיכולוגיה שלא מצליחים להתגבר על התסכול הזה ולהבין משהו מהותי?
תודה
שלום לך.
מרבית המטפלים הדינמיים יבינו את הבקשה לחומרי קריאה לא "פשוטה כמשמעה" אלא כדרך תקשורת דרכה המטופל מנסה להעביר למטפל דבר מה- תחושת תסכול, רצון לקרבה, ניסיון להימנע ממגע רגשי, פנטזיה שאפשר להניע שינוי נפשי-רגשי דרך האינטלקט וכן הלאה. במובן זה, אני לא חושבת שמטפלים "חייבים" שלא לתת חומרי קריאה אלא שמרביתם ינסו להבין מה עומד תחת הבקשה של המטופל והאם מתן המלצה לקריאה תשרת את המטופל או לא. בהתאם, אני חושבת שמה שמשנה אינו האם המטפל נותן/לא נותן חומר קריאה אלא איזה דיאלוג נוצר סביב הנושא ואיך אפשר להשתמש בדיאלוג כאמצעי להבנת רבדים נפשיים בנפש המטופל.
ליטל
.jpg)
