מהותה העיקרית של הסיטואציה האנליטית היא בנסיון של המטופל להחיות תהליך התפתחותי שהופרע המטפל משמש עבור המטופל זולתעצמי, ותפקידו לספק את צרכי הזולתעצמי שהמטופל לא הצליח לקבל בילדותו מהוריו. בתחילת התהליך האנליטי נזקק המטופל להאדרה של המטפל, כחלק אינטגרלי מהתהליך ההתפתחותי הבריא. תפקידו של המטפל הוא לאפשר לו לבצע את ההאדרה הזו, ולצפות מהצד כיצד המציאות שנכנסת אט אט לחדר הטיפולים מביאה את המטופל להבנה שהמטפל אינו כל יכול, וכי אין באפשרותו לשנות עבורו את המציאות. האכזבה האיטית אך הגוברת הזו מאפשרת למטופל להמיר את הנרקיסיזם הלא בריא לתחושת עצמי ואחר מציאותית יותר, אך עדיין חיונית ואיתנה.

אמפטיה מאפשרת למטופל לשמר ולפתח את הערך העצמי שלו.הסיטואציה הפסיכואנליטית הקלאסית, שבה המוקד העיקרי הוא בפרשנות של המטפל על דברי המטופל במהלך זרם האסוציאציות החופשיות. בשלב הראשון, הבנת המטופל ותקשור ההבנה הזו באופן אמפטי ("אני שומע שאתה מספר לי על הקושי שחווית כאשר..."). מקומם של ההסברים ושל הפרשנויות מגיע רק בשלב השני, אחרי שמתבססת אצל המטפל הבנה אמיתית וכנה לקשייו של המטופל