אני בקונפליקט קשה שלא יוצא ממנו,
בעבודתי אני צריך להרצות הרבה בפני מנכלים-אך אני נמנע בזה בכל מחיר .
מצד אחד אני אומר לעצמי שאני צריך להרצות ושזה טוב ויקדם אותי בעבודתי מצד שני זה טוב שאני לא מרצה נקודה,ושהכל בסדר גם ככה.
זו האינפורמציה שיש לי ,שתי התחושות חזקות מאוד מטלית ,שכלית וגופנית
איך אני יוצא מהלופ הזה?
מה שקשה לי איתו ואני לא יודע איך להגדיר את זה יותר טוב 'מאשר להגיד שהקול או המצב שבו אני בטוח במיליון אחוז שהכל "בסדר" שאני לא מרצה ,פשוט ככ בטוח בעצמו שאני לא יכול "להיכנס" יותר לעומק בנושא,אני
עדיין אני מרגיש קונפליקט אבל קשה לצאת ממנו
תודה
שלום הלל.
נשמע מדבריך שהאפשרות להרצות מול מנכ"לים נושאת עמה משמעות שלילית שלא לגמרי מודעת ומובנת לך ושאתה מחפש דרך "לפרק לגורמים" את האקסיומה של "אני לא מרצה למנכ"לים" וכך אולי לשחרר את עצמך ולהרחיב את החופש שלך. בהתאם, מציעה להיעזר במכרים או בייעוץ פסיכולוגי/אימון אישי, אם הנושא מפריע לך מאוד, ולנסות לברר יותר לעומק מה מייצגת עבורך האפשרות להרצאה מול מנכ"לים: אפשרות להיכשל מול "הגדולים"? חשיפה לביקורת? תחושה שאתה "קטן מדי"? אפשרות להצלחה המעוררת גם אמביוולנטיות וכן הלאה?
ליטל
.jpeg)
