שלום,
לאחרונה אני מתמודדת עם דחייה, סירוב ותחושות חזקות של כישלון.
אני לא מצליחה להתקבל לשום עבודה, גם קבועות וגם זמניות.
משהו פתאום לא עובד בראיונות, בין אם טלפוניים ועל אחת כמה וכמה ראיונות פרונטליים.
אני לא יודעת מה קורה שאני לא מצליחה לדבר כמו שצריך, לבטא את עצמי, להיות עם ביטחון עצמי.
ככל הנראה אני משדרת משהו שלילי ומישהי שלא כדאי להעסיק ולתת לה הזדמנות.
אני בחורה אינטליגנטית, אקדמאית, לרוב יודעת להתנסח בצורה ברורה.
אמנם מאז ומתמיד היה חוסר ביטחון קל אבל לא כזה שפגע ביכולת הכלכלית שלי שכרגע גם ככה במצב פחות טוב מתמיד.
אני זקוקה באופן נואש לכסף על מנת להתקיים ומוכנה גם לרדת ברמה ולעבוד בעבודות שפחות מתאימות לי אבל גם אליהן אני לא מתקבלת.
מה עושים במצב כזה?
אני נמצאת בטיפול אבל לא מדברת על זה כי זה פשוט קרה ממש בחודש האחרון וחושבת תמיד שכבר בראיון הבא הכל יסתדר ואין טעם להעלות את זה.
האם זה משהו שקרה בתוכי כתוצאה ממשהו?
את חושבת שאפשר להחזיר את היכולות שהיו קודם? איך אפשר לשנות את מה שמשדרים?
בעתיד הקרוב ארצה להגיע למקומות עבודה לטווח הארוך ואני באמת רוצה לעשות את המקסימום כדי להתקבל ולהצליח.
אשמח לתשובה.
שלום שירה.
ראשית, אנשים רבים חווים במהלך חייהם תקופות של אבטלה וקושי במציאת עבודה, ורבים מהם מתארים חוויה דומה לשלך- תחושה שהקושי מצטבר בקבלה מערער את תחושת הערך, פוגע בביטחון ומקשה על התנהלות נינוחה ובטוחה יותר בריאיונות. במובן זה, אני חושבת שכדאי בעיקר להזכיר לעצמך לפני כל ריאיון את יכולותייך ואת העובדה שאי הקבלה לא מעידה בהכרח על היעדר כישורים. כמו כן, כדאי להיעזר בקרובים ומכרים כדי לערוך סימולציות של ריאיונות והצגות עצמיות, בעיקר כדי "להשתפשף" ולחזק את תחושת היכולת.
מעבר לכך, נשמע שדווקא כדאי מאוד להעלות את הנושא בטיפול. נשמע מדברייך שהוא מעסיק ומטריד אותך ומעבר לכך, כדאי לבחון את האפשרות שאכן לאי הקבלה יש רבדים נוספים ולא מודעים. למשל, חוויה מתמשכת של אי קבלה עשויה להיות דרכה של הנפש לספר על אזורים נפשיים של דחייה, היעדר קבלה וקושי. מאמינה שהתבוננות בנושא, בין אם תתקבלי עד המפגש הטיפולי הבא ובין אם לא, יכולה להיות חשובה ולחשוף רבדים נפשיים חשובים.
ליטל
