שלום ציון,

ראשית, נשמע שאתה חבר נהדר ודואג לחברך. מחמם את הלב. 

לא הצלחתי להבין מהתיאור שלך מהו הדיבור העצמי בדיוק. אני מבינה שזה נמשך שנים. זה יכול לנבוע ממגוון רב של סיבות רפואיות שלא יהיה אחראי לפרטן ללא היכרות מקצועית עימו. 

השאלה המרכזית היא האם זה מפריע לו לתפקד. אם כן חשוב לסייע לו לקבל עזרה.

האם שוחחת עימו על זה או אתה חש שהוא יפגע וחושש לדבר? רגישות לזולת היא חושבה, אבל לעיתים אם פונים בעדינות ואומרים משהו כמו: אני מקווה שלא תפגע, ואתה יודע שאני אוהב אותך ומקבל אותך כמו שאתה, אבל רציתי לשאול אותף ושוב אני מקווה שלא תפגע, האם אתה שם לב שאתה מדבר לעצמך? אני לא מצליח להבין מה אתה אומר וחשוב לי לבדוק איתך מה אתה מרגיש עם זה?

כמובן, בעדינות.

יתכן והוא כבר מטופל ואתה לא מודע לכך כי הוא אינו משתף. 

כך, שיכולות להיות מגוון סיבות, השאלה העיקרית היא כמה זה פוגע בו, ניתן בעדינות רבה לבדוק עימו מה הוא מרגיש לגבי זה והאם הוא מחפש עזרה או שכבר יש לו.

מקווה שהתשובה מסייעת.

בברכה, שרון