שבועיים המטפלת היתה בחופשה, היה קשה פה ושם אבל סהכ החזקתי מעמד יפה.
עכשו היא חזרה ופתאום קורסת.
הגוף קורס, אני חולה וחלשה והכל כואב.
יש משהו חשוב בעבודה שאי אפשר להשאר בבית לנוח ואני לא יודעת איך אעבור את היום.
איך הגוף פתאום מרשה לעצמו לקרוס כאילו שהוא יודע שיש רשת בטחון שתציל אותו....
רותי יקרה,
את מיטיבה לתאר את תחושותייך.
פעמים רבות קורה שבהיעדר האדם שתומך בנו, במקרה זה המטפלת, אנו מחזיקים עצמנו, מגויסים על המשמר ואז דווקא שהגורם התומך חוזר הקושי צף.
טוב שאת משתפת. חשוב שתחזקי עצמך ותעריכי עצמך על כוחותייך להחזיק. מבינה שצריך לגייס עכשיו כוחות לעבודה וזה גם חשוב. מציעה לעשות זאת תוך חמלה והבנה לגוף שקשה לו והוא מבטא את הקושי. לעיתים, שאנו מקבלים את הקושי, ומתייחסים לגוף כאילו הוא ישות חברית בתוכנו, כאילו נפרדת ומשוחחים עימו, מפרגנים לו שהחזיק כל כך יפה ועכשיו קצת נחלש ואומרים לו בתוכנו "כל הכבוד על העבודה עשית עד עכשיו, חייבים להמשיך לעבוד, אבל אני מבינה שקשה לך ואעזור לך להתמודד" - זה מקל על ההתמודדות.
כמובן, חששוב להביא את כל התחשות הללו לטיפול ולעבד אותן שם.
כוחות לגוף ולנפש, שרון
