בוקר טוב,
לאחרונה היחסים עם המטפל נקלעו למשבר.
הייתי במצוקה גדולה שגרמה לי לחצות גבולות מול המטפל עד כדי כך שהחליט להפסיק לטפל בי.
האם קיימת דרך כלשהי למרות זאת לחזור לטיפול בדרכים חלופיות?
אני בן אדם שקשה לי לתת אמון באחרים, טראומות ילדות וחוויות שונות במהלך החיים הובילו לשברים בנקודות האלה שלא מתאחות.
עצוב לי מאוד להיפרד ממנו בצורה ברוטלית שכזו ללא התחשבות ורגישות על אף שאני יודע שבתוך תוכו הוא כואב לו בדיוק כמוני.
כרגע הפגישות העתידיות מבוטלות.
הטענה המרכזית של המטפל היא שאין יכולת לענות לצרכים שלי אבל אני אפילו לא קיבלתי הזדמנות להגיד לו מה גרם למצוקה הזו ולדחף לדבר איתו גם כשזה לא בזמן הפגישה.
אני מרגיש רע עם עצמי שפגעתי בו ובי והפסדתי מטפל מצוין.
אין סיכוי לתת הזדמנות לטיפול אחר כי האמון שלי רק הולך ומצטמצם בבני אדם.
מה עושים במצב כזה?
שלום אמנון.
אני מתארת לעצמי כמה קשה ההרגשה שאתה נשאר איתה. אכן קשה מאוד לסיים כך קשר טיפולי.
איני יודעת איזה גבול חצית והיכן חציית הגבול פגשה את המטפל ובמובן זה, נדמה לי שהדבר היחיד שאפשר לעשות הוא לשלוח למטפל מכתב או מייל בו תשתף בהבנתך את האירוע ותבדוק איתו את האפשרות לבנות חוזה טיפולי אשר יאפשר לכם לחזור לטיפול, או לפחות לעבד את האירוע ולהיפרד ממקום שלם ותקשורתי יותר. במידה והמטפל לא יסכים, אני חושבת שחשוב מאוד לפנות לטיפול אחר למרות הקושי העצום הכרוך בכך. כפי שאתה עצמך מתאר, סיום כזה יכול להיות טראומטי ולשחזר את חווית חוסר האמון באנשים, ובמובן זה זהו סיום מאוד פוגע וקשה אותו כדאי וחשוב לעבד כדי שלא יהפוך לעוד שבר בחייך. אולי לא קל לחשוב על כך עכשיו, אבל אני מקווה שבמידה והמטפל יסיים את הקשר, עם הזמן תוכל לחשוב על כך ולקחת את הסיכון-סיכוי של פנייה לטיפול נוסף.
ליטל
.jpg)
.jpeg)
