אני מרגישה סלידה מעצמי
מהגוף שלי
זה לא כמו שלא אוהבים משהו בגוף זו ממש סלידה.סלידה מכל האיברים, סלידה מהמראה מהריחות מהכל.
הגיל לא עוזר...אף שסביבי יש נשים בגילי ואף מבוגרות ממני שגופן שמור ובריא ויפה.
ובפנים סכסוך שלא נגמר
מי אני?
מה נשאר לי?
את יודעת אימצתי גור כלבים..רציתי להכניס שמחה רכות ותמימות
ועכשיו זה מרגיש שעשיתי טעות
שאיני יכולה לעמוד בעומס
עסוקה באובססיביות בהתלבטות אם להחזיר אותו או להשאיר..
וזה כשאני לא עובדת וכל הזמן בבית..
עליבות.
איך אחזור לתפקוד מלא בכלל?
הייתי רוצה לחזור לאשפוז עכשיו.
להתחבא שם.שלא אהרוס ולא אפול.
ולא איכשל.וארגיש אהובה ומוגנת מהמציאות.
או להיות כל הזמן עם הפסיכולוגית שלי..
אני עייפה.באמת.
אני כותבת פה כי אני לא יכולה כל הזמן לכתוב לפסיכולוגית שלי
גם ככה היא עושה מעל ומעבר בשבילי
הכתיבה פה מרגיעה אותי כי הכאוס בפנים הופך למילים שאפשר לראות.