נפגשתי איתה היום והייתה פגישה טובה אבל כאובה.תמיד המעבר מהפגישה אל המציאות הוא קשה לי ואני לא יודעת אם זה יכול להיות אחרת בשבילי... אבל הפעם גם כל מה שדיברנו השתלט עליי והטביע אותי וגם הדברים הרגילים של הבית והכל התערבב והיה יותר מדי.כתבתי לה הודעה והיא ענתה לי וכתבה לי שכדאי שאדבר עם הרופאה כדי שתתן לי משהו שירגיע אותי...
אני אוהבת את הפסיכולוגית שלי וסומכת עליה לגמרי ויודעת שהיא תמיד רוצה בטובתי וגם עושה מעל ומעבר בשבילי..
ובכל זאת נעלבתי.כאילו אני איזה יצור וצריך "לתת לי משהו" ולהרגיע אותי וגם הרגשתי שזו תגובה מבוהלת.מבוהלת ממני.
אני יודעת שאני צריכה להגיד לה את זה בפגישה הבאה.אני מניחה שזה מה שגם את תגידי..
אני מאד מבולבלת.התפזרתי.
שלום לך.
את כמובן צודקת בכך שכדאי לדבר עם המטפלת על התחושות שהתעוררו. את ההפניה לרופאה אפשר לחוות בדרכים שונות- החל מהכרה בעוצמת הסבל שלך והעומק אליו נכנסתן ועד להתייחסות אלייך כאל "יצור" - ובאופן טבעי דרך החוויה השניה מלווה בעלבון וכאב. במובן הזה, אני חושבת שהשיח עם המטפלת הוא לא רק "הדבר הנכון" לעשות אלא הדבר שמאפשר עיבוד של עוד רובד בנפשך ובמובן זה, דבר שמאפשר את המשך הצמיחה.
יכולה לומר מנסיוני שלפעמים בדיוק כשלים ואי הבנות כאלו בתוך קשר טיפולי הם המקומות מהם אפשר לצמוח.
ליטל
