שלום לכולם,

לאחרונה הסתיים פסיכולוגי שהלך והסתבך ונגמר בנסיבות מצערות.
לצערי, המטפל חושב שצריך טיפול המשך מסוג אחר אבל אחרי קריאה בנושא אני מבינה שכנראה נפלה טעות.
ייתכן שמקרה אחד בודד, גם אם היה קיצוני וגם אם הצביע על מצוקה גדולה, הוא זה שחורץ את גורל המטופל?
אני יכול להבין שהמטפל רוצה בטובת המטופל אבל במקרה הזה, לא רק שזה יחמיר את המצב כי זה אומר לסגור על המטופל מכל הכיוונים ואני בן אדם מתפקד במלוא מובן המילה, עובד, לומד, פעיל חברתית ומתנדב.
הטיפול היה חיובי עד לאותה נקודה ספציפית ומשם הכל הלך והחמיר מצד המטפל שלא מוכן אפילו לעשות פגישת סיום ופרידה.
למרות בקשתי שלא ישלח המלצות ובקשות לטיפול המשך, עשה זאת ולא כיבד אותה בכלל.
לאחר טיפול ממושך כזה, שגזל ממני כוחות נפשיים רבים להתמודד מולו כשעלו נושאים לא פשוטים וכמובן עול כלכלי שנאלצתי לתת ממיטב כספי שהיה יכול לשמש אותי בקלות לדברים אחרים, אני מרגיש מרומה, נטוש ובעיקר מושפל.
לזרוק מטופל שהיה נאמן לטיפול, האמין בטיפול וכמובן שלא מתאים לו סוג אחר, זה פשוט עוול.
אני יודע שהמטפל לא רוצה קשר ואני מבחינתי כואב את הפרידה שלא הייתה מעולם.
לעולם לא אפקיד את הנפש שלי בידיים אחרות, לא אתמסר ולא אבזבז ממיטב כספי ואוותר על הנוחות שלי בשביל טיפול שרק הוריד אותי למטה.

אני מתנצל אבל זה פשוט מרגיש לי שנעשתה פה טעות ושאי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה.
נדמה כי המטפל שינה את עורו ברגע אחד.