בוקר טוב,
קוראים לי שי לי ואני בת 31 מהצפון.
הייתי מטופלת אצל מטפל מקסים כשנתיים בגישה הדינמית ולאחר משבר בחיים האישיים שלי, הוחלט להפסיק את הטיפול.
לצערי, לפני כמה כמה ימים מצאתי את עצמי נקלעת לסיטואציות שונות שחלקן לא היו תלויות בי.
הוא טען שעליי למצוא טיפול חלופי אחר בתדירות של לפחות 4 מפגשים בשבוע, אם אפשר גם תרופתי.
לא רק שהופתעתי מתגובה כזו שכן אני בחורה אינטליגנטית, מתפקדת ברמה היום יומית, עובדת ולומדת.
איך יתכן שהוא מציע דבר כזה?
מעבר לכך, הוא לא נתן לי אפילו את ההזדמנות הקטנה ביותר לחלוק איתו את האירועים הקשים שפקדו אותי באותם ימים.
אולי אם הוא היה קשוב ולא נלחץ, הדברים היו נראים אחרת היום.
לא הייתה אפילו פגישת סיום, הוא הזמין אותי לקליניקה אבל בחר להתעלם ממני ורק הציע לי שוב ושוב ללכת לחפש טיפול אחר.
הרגשתי שבורה, מרוסקת, חסרת אמון.
מעבר למחיר הכלכלי הכבד שנאלצתי לשלם על הפגישות, הזמן היקר שהקדשתי ובעיקר הרצון להשתנות, הרגשתי כאילו שהוא בגד בי ובאמון שלי.
אני לא צריכה לספר לך כמה יקר לשלם על טיפול פרטי באופן עצמאי ועשיתי כל מאמץ אפשרי כדי לממן את הטיפול ואף פעם לא ביקשתי הנחה או הקלה ובנוסף לזה גם תמיד שילמתי בזמן.
מה עושים במצב כזה שכנראה נפלה טעות והמטפל אטום ולא מוכן להקשיב?
שלום שי לי.
אני מצטערת לשמוע על החוויה איתה נשארת, ויכולה לדמיין כמה קשה ומטלטל לסיים כך טיפול משמעותי. איני יודעת מה הביא את המטפל להציע מה שהציע, אך כדאי אולי לחדד שההצעה לטיפול אינטנסיבי (אני מניחה שהתכוון לפסיכואנליזה) אינה בהכרח ביטוי לכך שאת בעייתית ולא מתפקדת, אלא יכולה להיות ביטוי לאמונתו ששיטת טיפול זו היא הדרך הטובה ביותר לחקירה ועיבוד של אזורים נפשיים משמעותיים ועמוקים איתם את נפגשת כעת. מעבר לכך, אני לא בטוחה שאני מבינה את הבהילות סביב ההפנייה לטיפול אחר- איני מכירה את הנסיבות- אך במידה ואת מרגישה שדרוש לך תהליך רחב יותר של חשיבה, אני מציעה לכתוב למטפל מכתב ובו להסביר את צרכייך. יתכן שאם תתני לו את הזמן לקרא ולעבד, יהיה נגיש יותר. במידה וכיוון זה לא יתאפשר, אני מציעה- עם כל הכאב הכרוך בכך-לפנות לטיפול חלופי בו תוכלי לעבד הן את הקשיים שהביאו לפנייה לטיפול והן את החוויה בקשר הטיפולי. כיוון זה חשוב גם כדי שלא תשארי בד עם חווית האכזבה וחוסר האמון.
ליטל
.jpg)
