שלום,
עברתי תקופה של חרדות שהתחילה לפני שנה.החרדות החלו בתוך קשר זוגי שהיה לי, ובגללן החלטתי לעת ההיא לעזוב את הקשר ולטפל בעצמי, לא מתחרטת על זה. במשך כמה חודשים לאחר הקשר סבלתי מהתקפים ומחשבות,התחלתי טיפול cbt כשראיתי שהטיפול הדינמי פחות עוזר במקרה הזה. נמנעתי ככל האפשר מלהגיע למצב של לקיחת כדורים, ובאמת לא לקחתי, הcbt עזר מאוד והיום אני במצב הרבה יותר טוב. אין התקפי חרדה, רמות החרדה ירדו מ10 ל2, וגם כשיש איזשהו גל אני מצליחה לנהל אותו ולא לגלגל את כדור השלג לעוד התקף.
אך עדיין, יש סימנים שלא שככו, בכל בוקר ברגע הראשון אני עדיין קמה עם נשימה שנעתקת מליבי, המחשבות הטורדניות עדיין קיימות פה ושם, ובכלל, מרגיש לי שכל פעם כשאני מרגישה משהו בצורה קצת יותר אינטנסיבית, לטוב או לרע, הרגש מידרדר ישירות לסוג של חרדה. דפיקות לב, הזעה, גלי חום, קוצר נשימה, והתסמין הקשה ביותר מבחינתי- תסריטי קטסטרופה או מחשבות טורדניות.
אני רוצה לקדם את עצמי ולחזק את המערכת, רציתי לשאול האם יש סיכוי להירפא לגמרי ? לחזור ליציבות הרגשית שהכרתי בעצמי לפני המשבר הזה ?
ואם כן, מה יכול לעזור ?
אני שוב אכתוב שכרגע כדורים הם לא אופציה, כמו שאני רואה את זה הם יזיקו לי כרגע יותר מיועילו. אני מחפשת דרך בה אני אוכל להתפתח, ואולי, לחזור לקום בבוקר כמו בן אדם בלי התחושה הזו ברגע הראשון שמשהו רודף אותי. בלי תסמיני חרדה. מחפשת את היציבות, הגופנית והנפשית.