שלום ליטל,

נשמע שאת מזהה בצורה מאוד יפה את האופן שבו רגשותיך ״משתלטים״ עליך ומקשים עליך לשלוט בהתנהגותך. קודם כל, כל הכבוד שאת מצליחה לזהות את אובדן השליטה ואת האופנים שבהם הוא משפיע על יחסיך עם חברותיך. אמנם כרגע הזיהוי נעשה רק בדיעבד, אך הוא מאוד חשוב על מנת לתמוך בתהליך של שינוי. כמו כן, במצבים בהם הרגשת שאיבדת שליטה, תוכלי לנסות להתנצל לאחר מכן על התנהגותך.

כדאי לזכור שאת בגיל רגיש יחסית מבחינה הורמונלית ומבחינה רגשית, ואכן בני נוער לעתים מרגישים סערת רגשות ומתקשים לשלוט על עצמם, והעניין אינו מאוד חריג. עם זאת, כמובן שעדיין חשוב להבין את הגורמים לכעס שאת חווה וללמוד לווסת את התקפי הזעם, על מנת שתסבלי פחות ובכדי שמערכות היחסים בחייך לא יפגעו. נשמע שיש לך קושי מיוחד במצבים בהם אחרים אינם מכבדים את פרטיותך, או שאינם רואים את הדברים כמוך. אני מניחה שבחייך תיתקלי במצבים רבים בהם אחרים לא יראו את הדברים כמוך, וחשוב ללמוד להתמודד עם התסכול שמצב שכזה מעורר, וגם להבין את מקורותיו. לצערי, אין לי עצה אחת לגבי איך להירגע. אני מציעה שתנסי ללמוד לזהות את המצבים שמעוררים אותך רגשית, ולהכיר את המצבים בהם את מרגישה שאת עומדת לאבד שליטה. במצבים כאלה את יכולה לקחת לעצמך קצת זמן ולעשות איזושהי ״עצירה״ לפני שאת מגיבה. אולי תוכלי לנסות לכתוב את הדברים ביומן ולבחון אותם שוב לאחר מספר שעות, או ימים, ולבחון האם עדיין הם כה מכעיסים. ייתכן שלאחר מכן תוכלי לנסות לנהל שיחה רגועה יותר עם חברותיך, שאינה מגיעה מתוך כעס, וכך הן יוכלו להקשיב יותר בקלות למה שהפריע לך. 

במידה ותהיי מעוניינת בכך, והוריך יתמכו בכך, אולי גם תוכלי לפנות לטיפול פסיכולוגי, בו תוכלי לנסות להבין טוב יותר את משמעות הכעס שאת חווה בתוך מערכות יחסים, ומהם האופנים בהם ניתן לווסת התפרצויות אלו. 

בהצלחה,

יעל 

תוכלי לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע להתייעצות ובחינת טיפול