כשהייתי קטנה כל הזמן פחדתי מהמוות רגע אחד אני משחקת וברגע היחיד שהיה שקט ישר הייתי חושבת על זה ומתחילה לבכות, זה רדף אותי גם תמיד שהייתי במקלחת עם המחשבות או כשבאתי ללכת לישון, הייתי מתחילה לבכות ולצעוק "אני לא רוצה! בבקשה לא!" ההורים שלי ניסו להרגיע אותי אבל שום דבר לא באמת הצליח להרגיע אותי כי זה לא משהו שאפשר למנוע. ניסיתי לחשוב לעומק על חיי נצח והבנתי שכל יום לעשות משהו וזה פשוט ימשך לתמיד לא הגיוני, אני מבינה שיש סוף ואני לא פוחדת מהרגע של המכה אלא מהמחשבה שיום אחד אני לא אהיה קיימת, לא ארגיש ולא אראה, אני היום בת 14 וזה לא בא אליי כמו שהייתי קטנה, אני מצליחה להדחיק רוב הזמן כי ככל שאני מדברת על זה הדכאון יותר גדול ובאמת שאני לא יודעת איך להתמודד.
שלום נומה.
פחד ממוות שחוזר ומעסיק בצורה משמעותית כל כך הוא בדרך כלל ביטוי לאי שקט או חוסר ביטחון בהיבטי חיים שונים שלא לגמרי מודעים לאדם. למשל, מתבגרים רבים שחשים לא מספיק בטוחים בעצמם ובמקומם החברתי עשויים לפחד מדברים חיצוניים (מוות, תאונות, דיבור מול קהל וכו'). במבצים כאלו, בהם הפחד חוזר ומטריד לאורך תקופה ממושכת, ואף מביא לדיכאון, כדאי להיעזר באיש מקצוע- יועצת בי"ס, טיפול פסיכולוגי וכד'. במסגרת שיחות עם איש מקצוע אפשר להבין על מה "יושב" הפחד מהמוות, וכך לשחרר אותו לאט לאט. בהתאם, אני מציעה לך לשתף את ההורים או מורה/יועצת שאת סומכת עליהם ולבדוק איתם האם ואיך תוכלי לקבל עזרה.
ליטל
תוכלי לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע להתייעצות ובחינת טיפול
.jpg)
