שלום ליטל,
קצת ארוך ומורכב, אז השתדלתי שיהיה מסודר :)
אני בן 24, ונמצא כשנה במערכת יחסים עם מישהי מקסימה, שמאוד עושה לי טוב ואני לומד להכיר את הצדדים שלה כאדם מאושר וכאדם עם קשיים.
לפני בערך שלושה חודשים היא נכבתה, יש ימים טובים וימים פחות אבל התחושה הכללית היא של כיבוי, חוסר כוחות נפשיים, חוסר רצון וכו'.
משיחה שעשינו על הנושא, היא סיפרה לי שלפני שלוש שנים היא עברה תקיפה מינית, ומאובחנת עם פוסט טראומה. בעקבות אירוע שקרה לאחרונה היא נזכרה בתקיפה וזה מה שהביא אותה לתקופה הנוכחית, של האדישות וחוסר יכולת להראות רגשות או רצון לעשות משהו, מעבר לדברים שהיא מרגישה שהיא חייבת לעשות.
הסיטואציה מאוד חדשה לי ומבלבלת, אני מכיר אותה בתקופות הטובות שלה ואני יודע כמה טוב היא גרמה לי להרגיש, לכן התחושה הכללית שלי היא שאני רוצה להישאר במערכת יחסים הזו ולתמוך בה ולהכיל.
בערב היה לי נסיון במערכת יחסים תלותית, שאני הייתי האדם "המטפל" בקשר, עם מישהי אובדנית ומאוד לא יציבה, ולכן כל הסימנים שקיבלתי מבת זוגתי הנוכחית בתקופה האחרונה הדליקו אצלי נורות אדומות (אדישות, חוסר רצון, מילים כמו "אני רוצה להיעלם"). במערכת יחסים הקודמת הרגשתי שאני בתפקיד המשגיח במידה והיא תעשה לעצמה משהו, והרגשתי צורך להיות זמין כל הזמן בשבילה.
מכיוון שבת זוגתי הנוכחית יצרה קשר עם הפסיכולוג שלה ומנסה להתמודד עם המצב, אני מרגיש שנכון עבורי להישאר לצידה. במידה וארגיש שאני מכיל יותר מדי ממה שאני מסוגל אחשוב על אופציה אחרת.
רציתי להתייעץ לגבי התפקיד שלי בתור בן זוג של אדם במצב כזה. ברור לי שמה שהיא עברה פוגע לה בנקודות של אמון, חוסר תחושת בטחון, ואני צריך להתאמץ אקסטרה כדי לתת לה את התחושות האלה ולשים לב אליה במצבים שונים.
היא כרגע מרגישה שאין לה כוחות להיפגש, ואכן לא נפגשנו כמה ימים, יותר מבדרך כלל, ולא ישנו ביחד שבועיים. אני מקבל את זה ומבין שהיא צריכה לאגור כוחות חדשים, למרות שלי זה מאוד קשה.
1. אני נורא מפחד להיכנס שוב למערכת יחסים הרסנית, האם כדאי לדבר איתה על זה?
2. האם כדאי להעלות לשיחה את נושא האובדנות, ולשאול אם יש לי ממה לדאוג? אני מוכן ורוצה לעמוד לצידה, אבל לא מוכן לשים את עצמי במקום כמו המערכת יחסים הקודמת, שם אני מוותר על עצמי ומפחד לחייה.
3. לדעתך במידה וארגיש סממנים של אובדנות, מה לעשות ולמי לפנות?
כרגע אני שוקל ללכת למספר טיפולים כדי לקבל כלים להתמודד עם בת זוג בפוסט טראומה, אולי אפילו להציע ללכת לפסיכולוג שלה שמכיר אותה, כדי לדעת איך לגשת ולעזור לה במצבים של התקפים, עד כמה שאני יכול. וכמובן שכרגע מרגיש לי שהכי נכון פשוט לשאול אותה, למה היא מצפה ממני ואיך לעזור לה.
תודה רבה רבה על העזרה והסבלנות,
חג שמח.
שלום לך.
נשמע שאתה עושה מאמץ רב להיות רגיש וקשוב הן לצרכיך והן לאלו של בת הזוג שלך, וטוב שכך. כפי שאתה ודאי יודע מנסיונך במערכת היחסים הקודמת, קשר שמבוסס רק על חמלה ונתינה אינו יכול להחזיק מעמד לאורך זמן. בהתאם, אני חושבת שכדאי לפעול בשני כיוונים: ברמה הזוגית, מציעה לשתף את בת הזוג בכל חששותיך ורגשותיך באופן כנה ופתוח. גם אם לא יהיה לה קל לשמוע את הדברים, שיח ישיר ואמיתי יהווה בסיס הן לגילוי לב ואמון והן לאפשרות לחשוב יחד על האופן בו תוכלו לצלוח את הקשיים כזוג (למשל, דרך היעזרות בטיפול זוגי/הכוונה ע"י המטפל של בת הזוג שלך). במסגרת שיח זו, אני חושבת שכדאי להעביר מסר של תמיכה והכלה לצד ציפייה מצידה לפנות לטיפול ולהתמיד בו. ברמה האישית, מאחר ואתה מתאר נטייה חוזרת שלך לבחור בקשרים בהם אתה מתפקד במידה מסוימת כ"מטפל", יתכן וכדאי לשקול פנייה לטיפול אישי בו תוכל לבחון ולעבד יותר לעומק נטייה זו ודרל העיבוד וההתבוננות לבסס בתוכך עמדה פנימית בטוחה ונינוחה ויתר בהקשר זה.
ליטל
תוכל לקבל כאן רשימת מטפלים גם עבור בת הזוג שלך וגם להתייעצות עבורך