שלום.. אני בטיפול קרוב לשנתיים, אצל מטפל שבאמת לא איכזב אותי אפילו לא פעם אחת. הטיפול קשה ולא מושלם וההבנה שהוא לא כל יכול כמובן מאכזבת וקשה אבל לא הוא עצמו.
בטיפול אני מרגישה אהובה, הוא לא חושש להראות בפניי את אהבתו ואת הערכה שהוא רוכש כלפיי. בטיפול עצמו אני מרגישה שלא הייתכן שהקשר מזויף.
אבל כל פעם מחדש יוצאת משם ואומרת לעצמי שזה לא הגיוני שהוא כל כך אוהב ומעריך, והלופ הזה לא נגמר.
השאלה שלי.. אם להמשיך ככה בלופ או פשוט לקבל את זה שאולי זאת האמת..
מפחיד לתת אמון ולגלות שזה שקר והעמדת פנים, ושאני מגוחכת שבכלל חשבתי שאכפת לן ממני. הרי איך הגיוני שאני אהיה חשובה למישהו שאני לא נותנת לו שום דבר מיוחד
שלום שי.
נשמע מדברייך שה"לופ" מייצג את התנועה הפנימית בין אמון בעצמך, באחר ובאפשרות לאהבה לבין אמון בעולם או קשרים המבוססים על זיוף, אדישות ורמייה. אני מתארת לעצמי שהלופ הזה מטריד אותך כל כך לא לחינם, אלא מאחר והוא נוגע בנקודות רגישות ומשמעותיות הנוגעות לעברך, ניסיונך בקשרים, תפיסתך העצמית והאופן בו את חווה קשרים עם אחרים. לכן, נשמע לי שכל עוד ה"לופ" נמצא בחוויתך כדאי להמשיך ולתת לו מקום ולשתף שוב ושוב את המטפל. אני מאמינה שהתבוננות וחקירה משותפת של חוויתך ומחשבותייך באזור זה תפתח פתח להבנה נוספת של עולמך הפנימי, ולאט לאט גם תשחרר אותך מהלופ המתסכל והמכאיב.
ליטל
.jpg)
.jpg)
