היי, ראשית תודה על תגובתך.
אז ככה.... אני והמטפלת כבר לא נפגשות אך מאחר והרגשתי שמשהו מציק לי וסיבת סיום הטיפולים לא נראתה לי פניתי אליה בבקשה לשוחח בטלפון (וזאת לאחר שהיא אמרה לי שאם אזדקק לה תמיד אוכל לפנות אליה). היא השיבה בחיוב ואמרה שתשמח שנפגש פעם נוספת ונשוחח.
אני מצידי הודעתי לה שמעדיפה לשוחח בטלפון כך יהיה לי קל יותר, היא ענתה שתתקשר ונדבר אך לא התקשרה (עבר חודש).
זה מאד מפריע לי שפיה וליבה אינם שווים, היא יכלה גם לסרב.
אני נשארתי בסימן שאלה איפה הצדק?
שלום ליאת.
נדמה לי שהעניין אינו "צדק" אלא הכאב שלך סביב חוויות של היעדר הכרה בתחושתך, היעדר אמינות והבטחה שהופרה. איני יודעת להסביר, מהצד, את התנהגותה של המטפלת או את חוויתך אך אני יכולה להבין ולתאר לעצמי כי היא פוגשת אותך במקום מכאיב מאוד- קשר טיפולי נוטה להיות קשר משמעותי ועמוק עם "מבוגר אחראי" שאמור לתת מקום לחוויה הנפשית ולאמת הנפשית של המטופל, וכאשר דבר זה לא קורה הכאב רב והאכזבה קשה. לכן, כפי שכתבתי לך קודם, אני חושבת שיש מקום לשקול פנייה לטיפול שיאפשר הבנה יותר מעמיקה של החוויה או לחלופין- לבקש מהמטפלת להיפגש בכל זאת, פנים אל פנים ולא טלפונית, כדי לתת מקום לתחושותייך. פגישה כזו אמנם יכולה להיות גם מקור לאכזבה ותסכול נוספים, אך אולי תאפשר מענה ויותר הכרה בתחושות הקשות איתן נשארת.
ליטל
.jpg)
