בראשית דבריי ארצה לציין שהנושא הוא מורכב וארוך לכן אני מודה לכם על הזמן שלכם .
אני עבדתי בחברת ביטוח במשך שלוש שנים בתפקיד מסוים .בשנה השלישית שלי החברה התמזגה עם עוד חברה .לפני המיזוג נאמר לנו שהכל ישאר כפי שהוא . בפועל לאחר המיזוג שינו לי את התפקיד בגלל שהבחור שעבד איתי באותו התפקיד אמר למנהלת החדשה שהוא יסתדר לבד וזה גרם לכך שהוציאו אותי מהתפקיד יש לציין שאותו בחור עבד בתפקיד אחר לפני המיזוג. לאחר שפניתי אליה מספר פעמים היא סירבה לתת לי תשובה חד משמעית בנושא. כל פעם סיבה אחרת . אני אוכל את עצמי מכעס מכיון שבחודש הראשון הייתה לי הזדמנות לחזור לתפקיד שלי אבל בגלל שאני טוב לב חשבתי על הבחור זה שתקע לי סכין בגב . אני לצערי התפטרתי מהחברה בעקבות זה ובמשך שמונה חודשים חיפשתי עבודה . היום אני נאלץ להתחיל ולעבוד בעבודה עם שכר נמוך יותר . הבעיה איתי שתמיד זה היה כך תמיד חשבתי על אחרים במקום על עצמי . הרי העולם אכזר וכל אחד חושב על עצמו אז למה אני לא כזה
שלום איתי,
אתה מתאר מקרה ספציפי, שמדבריך עולה כי מייצג חוויה רחבה ומתמשכת יותר של קושי לדאוג לעצמך. אני מצטערת לשמוע על החוויה שחווית, שנשמעת מתסכלת ומאכזבת. כמובן שלא אוכל לענות על השאלה מדוע אתה מרגיש צורך לשים אחרים לפני שאתה שם את עצמך, זו שאלה גדולה ומשמעותית, שתוכל כמובן לבחון במסגרת טיפול פסיכולוגי יותר לעומק. החוויה שאתה מתאר יכולה להיות קשורה בחוויות מוקדמות, שיצרו השתרשות של תפיסת עצמי מסויימת או של דינמיקה מסוימת בתוך קשר.
אני שומעת מדבריך שיש אמונה כי ״העולם אכזר וכל אחד דואג לעצמו״. בהקשר זה, ניתן לתהות האם תמיד צרכיו ורצונותיו של האחד באים על חשבונם של האחר? ייתכן שקיימת אפשרות להתחשב באחרים במידה מסוימת, מבלי לוותר על עצמך בדרך? מדבריך עולה כי אם תתחשב באחרים, זה בהכרח יהיה באופן שדורס את רצונותיך, וזה אכן מצב מגביל ביותר שכן הוא מייצר דינמיקה שבה תמיד אחד מהצדדים הוא קורבן של התנהגותו של השני. ייתכן ואפשר לבחון את האפשרות, בעזרת טיפול, או באופן עצמאי, ללמוד לדאוג לרצונותיך ולצרכיך באופן אסרטיבי מבלי לחשוש, אך גם מבלי לוותר על החלק שגם מביא בחשבון את האחר, שנשמע שגם הוא חשוב לך.
בהצלחה בעבודה החדשה ובהמשך הדרך,
יעל
