שלום שמרית.

טיפול פסיכולוגי אכן דורש משאבי זמן, כסף והשקעה רגשית גבוהים, ולגיטימי, טבעי וחשוב שאת עוצרת לבדוק האם השקעה זו נכונה עבורך כרגע. 

לצערי, אני חוששת שאין לי תשובה פשוטה עבורך. אין "מתכון" לנקודת הסיום המומלצת מאחר ומטופלים שונים מאוד במטרותיהם, בקשיים שמביאים אותם לטיפול ובקצב ההתקדמות שלהם. באופן כללי אני יכולה לומר שטיפול יכול לשמש לשתי מטרות מרכזיות- פתרון סימפטומים או קשיים נקודתיים ומתן מקום לנפש כך שיתאפשרו תהליכי צמיחה, העשרה וגדילה אישית. חלק מהמטופלים בוחרים לסיים טיפול לאחר שהשיגו תוצאות רצויות ספציפיות וחלקם רואים בטיפול אמצעי שיכול ללוות אותם לאורך תקופות חיים ממושכות. שתי הבחירות לגיטימיות, כמובן, ואולי הבחנה זו תסייע לך מעט בהתלבטות. 

מעבר לכך, מחשבות על סיום הטיפול יכולות לגעת בנושאים, רגשות ורבדים רגשיים רבים ולכן, למרות שהקושי הכרוך בכך, חשוב לפתוח את הנושא מול המטפל ולהבין איתו יותר לעומק מה מקור הרצון לסיים- מיצוי? קושי בכניסה לנושאים עמוקים יותר? ומדוע קשה כ"כ לדבר על כך- האם, למשל, את חוששת להעליב או לפגוע במטפל? 

במילים אחרות, נושא הסיום הוא תוכן נפשי בפני עצמו וכדאי להתייחס אליו כאל כזה ובהתאם, לתת לו מקום בשיח הטיפולי. העלאת הנושא לגיטימית וחשובה, ואני מאמינה שהמטפל יוכל לתת לה מקום מכבד ופתוח.

ליטל