שלום רוני.

אני מבינה את דאגתך, מאחר ולקיחת אחריות וחיבור לקיומה של בעיה היא צעד ראשון וקריטי להנעת שינוי.

לאור התנגדותה של אישתך לקבלת עזרה, אני מציעה לבקש ממנה לפנות יחד איתך להדרכת הורים, תוך הדגשת הצורך שלך עצמך בקבלת ייעוץ והכוונה הורית. במקרים רבים, הקונספקט של הדרכת הורים מעורר פחות חשש ואשמה מ"טיפול", ומאפשר להורים לחלוק באחריות על המצב בבית ולא למקם את הקושי או ה"בעייתיות" רק אצל הורה אחד. הדרכת הורים תסייע בעיבוד הקשיים מול הילדים ועשויה לעורר מוטיבציה ונכונות לעבודה פנימית גם בהיבטי חיים אחרים.

במידה וגם הצעה זו לא תענה, אני מציעה לומר לאישתך שאתה דואג לילדים הן לאור התפרצויות הזעם שלה והן לאור היבטים אחרים הקשורים בתפקוד התא המשפחתי, ושתפנה להדרכה גם בלעדיה. אמירה מסוג זה יכולה להוות "איתות רצינות" ובכך לעודד אותה להצטרף אליך וגם אם לא- תוכל להשתמש בהדרכה כדי לחשוב כיצד לסייע לילדיך במצבי התפרצות וכיצד לבנות דיאלוג אשר ישכנע את בת זוגך לפנות גם כן.

ליטל

תוכל לקבל כאן רשימת אנשי המקצוע המתמחים בהדרכת הורים להתייעצות ובחינת טיפול