שלום,
קצת מתקשה להתנסח...
אני נמנעת מיצירת קשרים עם בני המין השני כי בניגוד לאחרים/ות פרידה ממש עושה לי רע ואני מרגישה שאין לי כח נפשי להתעסק עם הסבל הנפשי.
נניח אם יש מישהו שכן ארצה להיות איתו בקשר ואז אפילו נהיה זמן קצר הדחייה עצמה תעשה לי רע ותערער אותי להרבה זמן.זה יכול להיות מישהו שגם אני לא ארצה אבל אם הוא הראשון שיפרד....
אני יודעת היום שזה משהו "מולד" כי הבחור הראשון הסכמתי לו לחברות היה רק בצבא וגם רק אחרי שהייתי בטוחה שהוא אוהב אותי בכל מצב צבירה :) את מי שאני ומה שאני.. פשוט היו לנו המון שעות יחד בבסיס..הוא גם היה דמות מגוננת ופסיכולוגית וכל הזמן חיילים מסביב היו רומזים וכאילו שואלים נו.. ובסוף שנתתי מעצמי אז הייתה פרידה וכל כך אהבתי אותו ואת מי שהוא והוא היה הרבה דברים בשבילי.. ואכשהו נכנסתי לדיכאון בהתחלה לא הבנתי שזה זה.. היו עוד טרעגרים כי השתחררתי מהצבא וההורים בדיוק התגרשו אבל אני יודעת שבגגלו הייתי ממש עצובה ונשבעתי לעצמי שלא אתהב יותר ובשביל מה זה טוב .
אני מרגישה ביחסים שכל החיזור זה סתם אין חברות אמת לכן אני לא שמה על מחזרים.. שאף אחד לא ירצה אותי לנצח.. וכשאומרים לי שאין בזה חברת ביטוח זה מעצבן אותי.. כי למה עם בנות המין שלי החברות יותר ארוכה? יש לי פחד מלהינשא ויהיה לי רע ובטח אם יהיו ילדים.. יש לי פחד מגירושין..
והפכתי להיות ממש בררנית כלומר שאם מישהו מתחיל איתי אז זה לא יהיה בגלל איך שאני נראית והגוף כי נורא קל לפי מראה.. אלא שיהיה ביסוד שלו בחור יציב שמחפש קשר.
ויש עוד דבר שמפריע זה נושא יחסי מין. אני לא סטוציונרית ואני גםן לא חרמנית אז כך שבמובן הזה נוח לי לבד.
אבל כשיוצאים עם בחור זה ישר נגיעות על הדייט הראשון מנסים לנשק לפעמים במהלך השייט וקשה לי עם זה כי זה סוג של חוסר אמון בגברים.
בלי קשר, אני עושה מה שטוב לי אבל אני שואלת.. מה כולם כל כך אוהבים אותי? למה הם ישר רוצים לנשק שזה משהו אינטימי ביותר וצרי שהיה כימיה או כיף ביחד והם לא מכירים אותי.. אגב כל הבחורים שאני מכירה הם לא מהיכרות קודמת ( ולא שחברים הכירו) אז קשה לי ומעליב אותי זה נראה שאני לא מעניינת ושוב מה שמעניין אותם זה הגוף.
בעצם אני בלופ שאני מאוד בררנית וסרבנית מה שנקרא לא נותנת להתקרב אליי מחשש להיפגעוכמו שאמרתי חוסר אנרגיות בכלל לנסות. וכשאני מנסה אז קשה לי כי כמו שאמרתי שזה ישר טוטאליות מיצדם שאגב נראית שקרית לחתירה למגע לכל מיני משפטים חסרי שחר ואני לא שם בכלל בקטע הגופני אז לרוב זה גם נגמר מהר כי לאף אחד אין סבלנות בשבילי ליצור קשר חברי.
כתבתי הרבה אבל אוסיף שיצאתי לא מזמן אם בחור שהיה ממש ממש דלוק עליי בלימודים פניתי אליו בפייסבוק סתם לשאול מה נשמע ( כי אני סגורה וכולם מכריחים אותי להיות בפייס אז ניסיתי לפתוח כרטיס ומצוא "חברים") הוא ישר גרר אותי למפגש. לא ביניתי על קטע רומנטי בכלל ולא ידעתי מה הסטטוס שלו למרות שבירר על שלי, יש לו המון חברות בפייס...הוא סיפר שעובר לאילת אז בכלל לא חשבתי.. סתם באתי לומר לו שלום.. לדבר .. נכן אולי כן אפשר שיקרהמשה בעתיד אבל.. זה סוג של פגישה עיוורת אין לי תמונות בפייס ואני חושבת שאנימכוערת או שהכערתי עם השנים..
כך או כך. הוא לקח אותי לפאב ואני לא שותה והוא יודע. ואיך שישבנו הוא התחיל לגעת בי וללטף אותי ולא היה לי נעים כי אני שונאת שכולם כך.אני לא טיפוס של מגע ולא אף אחד במשפחתי גם הרחוקה.מגע מלחיץ אותי רק כשזה מישהו קרוב קרוב נוח לי. אז זזתי ואח"כ הוא בא לדחוף את השפתיים שלו והייתי קצת בהלם.. והוא גם נפגע ואכשהו מהלחץ כי לא נמשכתי אליו הרגשתי חרא שכאילו אני מזמינה אותו לדייט והייתי מבולבלת ורציתי הביתה כי לא בניתי עליו ואני לא יכולה לומר שאני מכירה אותו.. ועשיתי משהו מטופש הרגשתי מחנק ורציתי החוצה ויצאנו ואז הוא התחיל להתקרב אליי ואני "בורחת לו" בחיים לא הייתי כך. זה היה סוג של דחיה גועל שאני לא רוצה שיגע בי. סוג של בילבול. חשוב לי לציין שבאותו יום הייתי אחרי הרדמה בבי"ח ואסור גם לשתות אלכהול..ובלי קשר הייתי ממש ממש גמורה וחולה באותה תקופה (אז גם אין ראש לנשיקות וכו)הייתי חיוורת וצהובה.. וזה הפליא אותי שבכלל רצה אותי. אגב יש לי סטיגמות עליו שהוא לא רציני בגלל זה אז לא רציתי אותו.שיהיה ברור הבנתי שגעתי בו כי כאילו אני הזמנתי ואז ברחתי אבל אני באתי רק כמחווה לפני שנוסע לא חשבתי שרוצה קשר ולכן כל המגע הישיר הזה שכולם עושים לי הלחיץ אותי הוא גם העיר הערה על החזה שלי מה שגם לי ישר לחשוב שהוא סטוצי...
אסיים ואומר שהרגשתי רע רע על זהששילם עליי שהזמן לי מונית שדיבר אח"כ דברים שנגעו לליבי ואני מרגישה דחייה והאמת שאני לא ודעת מיהו ומהוא למה ישר נגיעות? אח"כ ברח ואמר שלא בקטע רציני שני בכלל לא בניתי על זה כי נוסע לאילת לחיות שם וכי נוח לי הלאט או חוסר מגע.. אבל הא לא נשאר חבר בפייסהוא לא פנה או יזם שיחה רק אני.. ונדבקתי אליו כי עיצבן אותי שאם אמר שלא בקטע רציני שזה מה שרציתי אז זה כלום... ושוב הרגשתי שאני לא מעניינת רק ציצי ותחת או שאצל בחורים מסויימים זה הכל או כלום ולמה עם אחרות זה לא כך אצלו? למה הוא לא רואה אותי ממטר? ולמה כשיוצאים עם מישהו זה ישר הערות מיניות.. כך או כך ניסיתי לשמור על קשר אבל לא הועיל.. הוא קר ובכוונה נדבקתי כי אני יזמתי את הקשר ואני קובעת מה נהיה מי אמר שרוצה משהו רומנטי... בין לבין הבנתי שהוא כן רצה אותי באמת שהכל בראש שלי...אבל לא הצלחתי ליצור אפילו ידידות. הוא כל זמן אמר שלא יתפתח ביניו כלום וזה אפילו לא העליב אותי..בקיצור לאט לאט הפך כבר להיות פחות נחמד...
אני לא מצליחה לבנות קשר.
אני יודעת שיש לי בעיה מהבית בגלל ההורים והדמות של אבא והקשר לי איתו.
אני יודעת שכן יש לי עם גברים בעיה של שולט נשלט
ואין לי כסף לפסיכולוג :(
אני רק רוצה לדעת איך אפשר לצאת לדייטים שיתעניינו בי במי שאני.
תודה
שלום לך,
פחד מקשר ומפגיעה יכול להיות קשור לגורמים רבים. נשמע שהחוויות שחווית ״איששו״ את פחדיך הגדולים ביותר וגרמו לעוד רתיעה ולהימנעות מיצירת קשר וכן הלאה. כמו במקרה שתיארת, לפעמים עצם החשש מפגיעה עלול לייצר דינמיקה לא מוצלחת בביצירת הקשר ובאופן הזה לתרום באישוש ההנחה הקיימת. בנוסף, יש משמעות גם לבחירת בני הזוג המתאימים, כאשר במצב בו מתקיים חוסר אמון בסיס וחשש לעתים הבחירות יהיו מונעות מתוך פחד זה וייצרו דינמיקה של ״משאלה שמגשימה את עצמה״, כלומר, שעצם האמונה שאין גברים שיכולים להתעניין בך יכולה בתורה להשפיע על בחירות לא מוצלחות של בני זוג פוטנציאלים.
אני מצטערת לשמוע שאין לך אפשרות לממן טיפול, מאחר ועולה מדבריך שיש מקום להבנה יותר מעמיקה של היווצרות חוסר האמון. טיפול יכול לתמוך באפשרות לבוא במגע עם חרדות ופחדים, כך שניתן יהיה להבין כיצד אלו משפיעים על בחירות ועל הדינמיקה הנוצרת ובהמשך לתמוך בחוויות מתקנות ולייצר שינוי בפועל. יש לציין שקיימים טיפולים מוזלים דרך קופות החולים, אני ממליצה לך לבדוק אפשרות זו. תוכלי לקבל כאן רשימת אנשי מקצוע המטפלים בעלות מוזלת.
בהצלחה,
יעל
.jpg)
