שלום רחל,

בתך נמצאת כעת בגיל בו מתחיל להתגבש קונספט המוות, שהינו קונספט ״קשה לעיכול״ עבור ילדים. נהוג לחשוב שבערך עד גיל 10 מתגבשת הבנה של הרעיון, כמעט כמו אצל מבוגרים. בתך נפגשה עם מקרים ממשיים של אובדן בחייה ועל כן באופן טבעי תהיה עסוקה ותחווה חרדה מפני מוות, שכן הרעיון עוד לא מגובש דיו ומאיים עבורה (מה גם, שגם עבורנו המבוגרים הוא ממשיך להיות מאיים). גם אם הכירה כבר את הרעיון, אני לא חושבת שהיא באמת הצליחה להשלים עם רעיון המוות בזמנו, וייתכן שתגובתה ש״אין מה לדאוג״ היתה הגנתית, דווקא משום שהרעיון הבהיל אותה. תוכלי לקרוא עוד על התפתחות תפיסת המוות אצל ילדים כאן. 

בכל מקרה, פחד ממוות שחוזר ומעסיק בצורה משמעותית יכול גם לסמן קושי אחר. לא כתבת באיזה אופן את מנסה לסייע לבתך, אבל אני ממליצה לך לתת מקום לפחדיה השונים ולעודד אותה לדבר על חששותיה ולאפשר לה לבטא את הרגש העולה. ייתכן שדברים אחרים מעסיקים אותה או שבאמת המוות הוא הגורם המרכזי, אך כך או כך, חשוב שהיא תוכל להרגיש חופשיה לבטא את הפחד ושלא תרגיש שהיא צריכה להרגיש אחרת, שכן זה טבעי לפחד וכולנו מפחדים ברמה זו או אחרת. המסר יכול להיות שזה בסדר לפחד וטוב שהיא מבטאת את זה, אבל שאת כאן בשבילה תמיד. פחד ממוות מתקשר לתימות הקשורות בפרידה, ולכן טבעי שהיא ״נצמדת״ אליך. אני חושבת שבשלב זה כדאי לקבל את השלב כטבעי ולנסות לתת מקום לחווייה שלה, מבלי להיבהל מכך שהיא עסוקה בנושא הזה, שכן אם היא תרגיש שגם את נבהלת, זה יכול להחמיר את החרדה. כמובן שבמידת הצורך אפשר לפנות למטפל/ת בילדים שיוכלו לנסות להבין יותר לעומק את מקורות החרדה ולעזור לך להבין כיצד להתמודד עם החשש שלה. בכל מקרה, נשמע שאת מאוד קשובה לבתך, וזה חיובי מאחר וככל הנראה היא זקוקה להקשבה זו ולתחושת ביטחון.

בהצלחה,

יעל