שלום לכולם
אני יועצת חינוכית בשנתי הראשונה לעבודה, עובדת בבית ספר חדש וצומח שזו גם שנתו הראשונה, אין לנו המון אנשי צוות, ורובם מועסקים במשרות חלקיות מאד ועובדים במקומות נוספים.
במקביל אני מסיימת את התואר השני ולומדת שני ימים כמעט מלאים וחצי יום נוסף להתנסות מעשית.
אני נמצאת בבית הספר ארבעה ימים בשבוע (במשרת שליש) וחשה כי אני לא מספיקה כלום, אני חדשה בתפקיד ולכן עדיין מנסה להבין את מהותו ולמיין מהם תפקידי בבית הספר ומה לא כלול בתחום אחריותי. יש המון דברים שאני יודעת או מרגישה שאינם באחריותי או שהם גוזלים ממני זמן יקר - אך בגלל המצוקה באנשי צוות - אין מישהו אחר שיעשה אותם. וכמובן שאני, בתור פרפקציוניסטית ובחורה שמאד רוצה לרצות אנשים אחרים ולהרגיש שאני משמעותית עבורם - לוקחת את כל מה שאני יכולה עלי.
מלבד העומס, ואי היכולת שלי להגדיר את התפקיד והסמכויות חלק מהצוות שלנו לא תמיד משתף פעולה (ממניעים שונים) ואין "רוח התנדבות" וכך יוצא - שמי שעושה אלו תמיד אותם אנשים וכבר לא נעים מהם, והעומס נופל בעיקר על מנהלת בית הספר ועלי - למרות שאני מניחה שיש עוד הרבה דברים שיכולתי לקחת גם ממני ואני לא מספיקה.
אני ממש מבולבלת, יושבת כל שישי ושבת על דברים של בית הספר ושל הלימודים.. הבית שלי מוזנח, המשקל שלי עלה ואני לא מצליחה לעשות ספורט (יש לי כשתי הכשרות אחה"צ בשבוע ואני גם עוזרת לבן משפחה שלי בלימודים במהלך אחה"צ בשבוע) ולכן - גם כשיש לי זמן - אין לי כוחות. אני רק רוצה לישון ולשכב. לאחרונה התחילו לי מיגרנות קשות וברור לי שזו תופעה שנובעת מהלחץ הרב בו אני נתונה.
אני ממש מתקשה לעמוד בקצב, מרגישה אשמה שלא מספיקה דברים או לא עושה בצורה מספיק טובה דברים שהייתי רוצה לעשות.... יש לי רשימות מטלות שאני מנסה לסדר וכל פעם מבלגנת אותם וכותבת מחדש... אני ממש במצוקה. אני יודעת שיש אנשים שעובדים במשרות מלאות, ומגדלים ילדים, ומבשלים אוכל בריא והכל ביחד - ואני לא מצליחה עם מה שיש לי.... אשמח לעצות או תובנות חכמות כי אני מרגישה שאני במדרון חלקלק לקריסה...
המון תודה מראש.
שלום אביגיל,
קודם כל ברצוני לחזק אותך.. בחרת לעסוק בתפקיד משמעותי וקשה, שלא תמיד מתגמל כלכלית והדרך לעסוק בו היא ארוכה ומצריכה הכשרה רבה. עם זאת, התפקיד מזמן עבודה מעניינת ומספקת. תפקיד היועצת הוא מורכב ומצריך כוחות רבים, הן בהתמודדות עם התלמידים והן בהתמודדות עם הצוות וההורים, על אחת כמה וכמה שזו השנה הראשונה שלך בתפקיד. הדבר הראשון שחשוב להדגיש הוא שכל תפקיד, ובפרט תפקידים מורכבים כאלו, לוקח הרבה זמן ללמוד ולהצליח לעבוד באופן יעיל ואפקטיבי. זוהי שנה של למידה עבורך (ובכלל עבור בית הספר החדש), ולכן מטבע הדברים לא הכל יתפקד באופן אידיאלי. כחלק מהלמידה, יתבהרו לך עם הזמן גם גבולות התפקיד וחשוב מאוד לשמור על עצמך ולא לקחת על עצמך יותר מדי. אני משערת כי חלק מהעומס קשור גם לדרישות המציאות, אך גם לדרישות הפנימיות שיש לך מעצמך. אני מרגישה כי את מחמירה עם עצמך ודורשת משהו שהוא בלתי אפשרי- גם להתחיל תפקיד חדש, גם ללמוד לתואר שני, גם להיות נחמדה לבני המשפחה ולעזור, גם להצליח להקדיש זמן לעצמך ואת הכל לעשות ללא רבב ובשלמות.. ובכן, כל אחת מהמשימות הללו דורשת זמן ואנרגיות ולכן מובן לגמרי שאת חשה עומס רב. הפער בין איך שהיינו רוצים להיות ולתפקד (או איך שנדמה לנו שאחרים מתפקדים), לבין מה שקורה במציאות הוא פער שלאורך החיים אנו לומדים להכיל ולהתמודד איתו. עצתי אליך היא כזו: 1- נסי להקל על עצמך ככל הניתן, תורידי מעצמך כל דבר שאינו קשור לתפקידך. את חלק ממערכת שבה לכולם יש אחריות, את לא לבד ולא צריכה להיות לבד שם. תעזרי כמה שניתן. 2- תהיי סלחנית כלפי עצמך בתקופה קשה זו. מותר לפעמים ל"הוריד את הרגל מהגז", לא להיות 100% בהכל. 3- נסי בכל זאת לדאוג לעצמך, גם במחיר של להגיד "לא" לאחרים. 4- מאחר ואת מזהה פגיעה משמעותית בבריאותך הפיזית והנפשית, מציעה אפשרות של לפנות לטיפול פסיכולוגי. אני מתרשמת שיש לך מודעות ויכולת התבוננות פנימית, ולכן להערכתי תוכלי להפיק מכך. טיפול יכול לעזור עם תחושת העומס והאחריות, הקושי להתמודד עם למידה ותפקיד חדש ועם חיפוש אחר הדרך הנכונה עבורך להתנהל בשנה לחוצה זו.
זכרי, יש תקופות של לחץ ועומס ולבסוף הן מסתיימות ונרגעות.
שיהיה בהצלחה,
סיון