כבר שאלתי כמה כאלו פה, הבעיה שלי היא שאני לא יכול לשפוט בעצמי אם זה נכון או לא נכון לעשות מה שאני רוצה, הכוונה היא שאני צריך לדבר במונחים של משתלם או לא משתלם, ואני שואל בשביל לקבל דעה חד משמעית, לא כדי לקבל הד של מה שאני אומר, השאלה היא האם משתלם להישאר עם הפסיכולוגית, הבעיה היא שאם אני אלך לפי מה שאני מרגיש תוך יומיים אני אסיים עם כל פסיכולוגית כנראה, אז בגלל זה אני מחזיק למרות שאני רוצה לעזוב הרבה פעמים (סכיזואיד).

טיפול אחרון היה חסם, וכל פעם שיש חסם זה כי הפסיכולוגית לא מבינה שאני צריך לדעת שהיא בצד שלי כל טיפול, הנושא עלה פה וגם בטיפול, אם היא תדבר איתי אני אקח את המילים שלה כפקודות, ומהטבע שלי אני מסרב לפקודות באופן עקרוני, היא תשאל שאלות ואני אענה תשובה טכנית, חוץ מזה שאמרתי כבר אלף פעם שהטיפול לא יתקדם עד שהיא תראה איזה הבנה גם אני מרגיש שמתבזבזות דקות יקרות, היא מדברת עם קיר ולא שמה לב, וזה מעצבן אותי שהיא לא מבינה שהיא מדברת עם קיר, היא לא שמה לב אם אני שם או לא, זו הבעיה העיקרית, היא מקבלת תשובות קרות וטכניות וממשיכה כאילו הכל רגיל כאילו אני מכיר אותה, היא אומרת לפעמים שהיא חושבת שהיא מכירה אותי, ובטיפולים כאלו כמו האחרון שבהם אני לא דורש הבנה או מדבר על דברים שקשים לי בחיים כדי לסחוט ממנה אכפתיות, השיחה היא טכנית, ולא אכפת לה, יכלתי לשים רובוט במקומי שיסביר מה קורה בחיים שלי, אני לא מגזים, אני רק מסביר כאילו אני מסביר על ספר היסטוריה, וזה כאילו לא אכפת לה היא תדבר עם הרובוט כל הפגישה, כל הטיפולים, וזה אף פעם לא יבוא ממנה, אני מחכה ומחכה וזה לא קורה כל הטיפול, עד שאני כבר נפתח ואומר לה שהיא שוב לא הציגה שום אמפטיה לקשיים שלי במשך כל הטיפול ואז היא מכניסה אמפטיה בדרך אגב כאילו אני לא אשים לב, וזה כבר לא שווה, בא לי באותו רגע כבר ללכת הביתה ולא לחזור.

הבעיה הזו קיימת עם כל אדם, בדרך כלל אני בוחר להיות רק עם אלו שמוכנים להראות שאכפת להם כל פעם מחדש, אבל שוב, הטיפול נעצר בשביל הבעיה שלא נפתרת ולא משתנה, אולי עם מטפלת אחרת לפחות אני אתקדם במקומות אחרים במקום לדרוך במקום על בעיה כזו קטנה ופתירה בקלות, במשפט אחד של אכפתיות והבנה, אז השאלה היא האם כדאי אחרי שנה של טיפול לעבור לאחת חדשה