שלום רב,

אני נמצא במערכת יחסים עם בת זוגי מזה כמעט 4 שנים. היה ידוע לי כבר על בני הזוג הקודמים ובמיוחד בן זוגה הראשון, הם היו יחד כשהייתה בת 16 אף שהוא היה מבוגר בהרבה (מעל 30) באותו זמן, אם בפני עצמו בעייתי או לא (בעיני כן), לא הנקודה כרגע. ידעתי לא מעט על מערכת היחסים וחברתי תמדי תארה אותו אמנם כטעות אך כיחסית נורמטיבית.

לאחרונה, בעת שעברה על חפצים אישיים מתקופת התיכון היא פתאום שיתפה אותי בכך שאותו בן זוג למעשה אנס אותה כשנה או יותר לפני שהפכו לזוג (היא אמרה שלא זוכרת פרטים ושהדחיקה הכל, לא לחצתי עליה בנושא). היא גם העלתה שהיו לה פנטזיות על כך שהראשון שלה יהיה גם הגבר שאיתו תתחתן וכדומה ודווקא משום שהוא גזל את זה ממנה היא חושבת שהיא ניסתה בכל זאת לייצר איתו מערכת יחסים נורמטיבית.
היא כן ציינה שהוא התנצל ולא פגע בה שוב בהמשך (למעשה, הם יצאו כשנה לפני ששכבו שוב, הפעם מרצון).

לאחר השיחה הזו, היא חזרה להתנהג כרגיל לחלוטין ולא העלתה שוב את הנושא. אני אמרתי לה באותו יום, שלא אעלה עוד את הנושא אך שהיא יכולה לפנות אלי תמיד אם תרגיש צורך לדבר.

היא תפקודית לגמרי בכל תחומי החיים ולא הדגימה מעולם התנהגות שאני יכול לפרש כתגובתית לטראומה, לפחות לא כזו שאין לה הסבר אלטרנטיבי טוב לא פחות.
לציין כי היא נפגשת עם פסיכולוגית, אולם יותר בשל חרדת בחינות וגם לתמיכה כללית. היא אמרה לי מפורשות כי מעולם לא העלתה את הנושא הנ"ל בפני הפסיכולוגית המטפלת.

מצידי, הואיל והיא תפקודית, לא נראית מוטרדת ביום יום מן הטראומה ולא הראתה מוכנות לשתף אחרים לרבות מטפלים, הנטיה שלי היא אכן להניח לה לנפשה ורק לתמוך בעת הצורך. עדיין, ההבנה שלי בתחום בריאות הנפש ופוסט טראומה היא מוגבלת וחשבתי שלא יזיק להתייעץ האם רצוי לעודד אותה בכל זאת לפנות לסיוע או להתערב באופן אחר? או שהדבר עשוי יותר להרע מאשר להיטיב?

בתודה מראש