סכיזואיד
מקשה עליי שהמטפלת מנסה להסתיר ממני את הרגשות שלה, אני יודע שאני שובר אנשים שחושפים את הרגשות שלהם, אני מפרק אותם במקומות שבהם זה כואב, אני תוקף ובודק את התגובה לכל סוג תקיפה וככה מוצא את המקומות לתקוף,
אני טוב בזה כי אני עושה את זה כל הזמן, אני טוב בלהבין איך ומה אנשים חושבים.
כל זה הסבר בשביל ההבנה, לי לא אכפת מזה שהמטפלת תיפגע ממני, אני עדיין רוצה שהיא תהיה פגיעה וזה מעצבן אותי שהיא מנסה להסתיר ממני את הרגשות שלה, היא יודעת כמה אני מנתח כל תנועה שלה ומבין בדיוק מה המחשבה שהביאה להתנהגויות שלה, אני הרבה פעמים תופס אותה מחזיקה את התגובה שלה למה שאמרתי ואולי היא חושבת שאני לא שם לב שהיא נפגעת ממני.
זה מפריע לי כי אני ישיר ואנשים נפגעים ממני כל הזמן, היא ממש משתיקה אותי עם זה שהיא מסתירה את הרגשות שלה, אני לא מצליח לומר מה שאני חושב כי אני פוחד כל הזמן שהיא תיפגע
אני לא יודע אם זה יועיל או יזיק לי לומר לה את זה, אני גם לא אוהב לומר לאנשים "אתה יכול להיות אמיתי?" כי אם זה לא בא מהם זה לא שווה, ואני עדיין כל הזמן שוקל האם להחליף מטפלת אבל אני יודע מהחיים האישיים שלי כמה מעטים האנשים שמסוגלים להיות אמיתיים לידי, בלי חרטות, הם דיי נדירים, מצד שני האנשים שמעריכים מידי רגשות ותקועים יותר מידי בנורמות חברתיות הם סוג האנשים שהכי קשה לי להיות לידם, והיא נראית לי אחת מהם, הם מצפים לאיזה התנהגות שפשוט לא באה לי טבעי, אני לא שם לב שאני פוגע באנשים כי לא אכפת לי, אבל רק אחרי הפגיעה פתאום אני מרגיש רע אז אני אובר-מצנזר את עצמי כדי לא להגיע למצבים כאלו
שלום לך.
כפי שכתבתי לך בעבר, הקשר הטיפולי מאפשר, עקב המבנה הייחודי שלו, ביטוי של מגוון תפיסות, חוויות וקשיים בתחום הבין אישי בהם ניתן להתבונן ואותם ניתן לחקור כדי להניע שינוי נפשי ושיפור סביב הקשיים המביאים לטיפול. לכן, אני מציעה להתייחס לנושאים שאתה מתאר לא כאל עובדות בפני עצמן ("המטפלת מסתירה רגשות", "אני פוגע בה") אלא כחוויות פנימיות בהן ניתן להתבונן, ובהן ניתן להשתמש כדי להבין את עולמך הפנימי ובאופן ספציפי את חוויתך בקשרים בין אישיים. בהתאם, מציעה להמשיך ולשתף את המטפלת בתחושות ולנסות להתבונן בהן יחד.
ליטל