שלום
אני בחורה צעירה, באמצע שנות העשרים שלי ונמצאת כביכול ב"מקום טוב בחיים";
סיימתי תואר בגיל צעיר, עובדת בעבודה מוערכת שאני אוהבת, לומדת במקביל לתואר מתקדם ויש לי משפחה טובה וחברים טובים וקרובים
למרות זאת עברתי לאחרונה לגור לבד רחוק מהבית ולמרות שסדר היום שלי עמוס ואינטסיבי אני מרגישה ריקנות ושמשהו חסר לי. אני מניחה שזה קשר זוגי בהתחשב בכך שבכל שאר תחומי החיים שלי "מצאתי" את עצמי ואני מרגישה מסופקת. בנוסף גם הלחזור לבית ריק פתאום מרגיש מוזר..
הקשר האחרון שלי היה לפני שנתיים ומאז שגרת החיים שלי "לא איפשרה" לי זמן/פניות להשקיע בתחום הזוגי. (המרכאות הם כי אני חושבת שאם רוצים משהו באמת זה קורה וכנראה אני קצת אמבוולנטית כלפי זה). אני חסרת בטחון בנושא היכרות ויציאה לדייטים, מצד אחד מאוד רוצה, חושבת שאני סה"כ בחורה "דיי בסדר" הבעיה היא כשאני מדברת עם בחורים אני מראש בוחרת בבחורים שפחות נחשבים בעייני על מנת שארגיש בנוח. כך גם היה במערכות הקודמות שלי. הדבר הזה מונע ממני באמת לרצות את אותו בחור כי אני מראש מתפשרת בנראות או ברמת משכל.. (בדרך כלל בנראות) קשה לי לצאת עם מישהו שנראה חתיך ומוצלח בעייני ואז הקשר מראש "סתמי" ולא מספיק חשוב לי ואני משקיעה יותר בתחומים אחרים בחיים שלי (קרייריה, לימודים)
ששיתפתי את הקרובים שלי בנושא הם אמרו שאני צריכה לקבל את עצמי ולשפר את הדימוי העצמי שלי. אני לא כ"כ יודעת איך לעשות את זה, מה גם שאני כן מרגישה שאני דיי מעריכה את עצמי...
אשמח לדעת מה ניתן לעשות, אני רוצה זוגיות ומצד שני לא רוצה להיות בזוגיות שאני לא שלמה איתה