שלום,
עברתי פגיעה מינית על ידי בן דוד שלי שהייתי קטנה.
אני בטיפול כמה חודשים ואני מרגישה שאני לא מתקדמת לאן שאני רוצה להגיע. אני יודעת שטיפול לוקח זמן אבל אין לי סבלנות ויש דברים שאני פשוט לא מצליחה להוציא מהפה שלי, במיוחד את החלקים האפלים שלי והדוחים (כמו פנטזיות לא הגיוניות למה שחוויתי,אוננות בגיל צעיר מידי ועוד דברים מוזרים כאלו)
זה פשוט לא עובד, אני סומכת על הפסיכולוגית שלי ואני יודעת שאני יכולה לספר לה הכל אבל יש לי חסימה לא רציונלית שעוצרת אותי. אולי אני מרגישה מפגרת להגיד דברים לה, שהיא לא תאהב אותי יותר? אני יודעת שאלו לא היחסיים בין מטפלת למטופלת אבל אני מרגישה שהיא אוהבת אותי ואני חוששת שאם הוציא את המילים הלא הנכונות מהפה היא לא תאהב אותי יותר.
יש לי תקיעות ובנוסף מלא אסימונים שנופלים בטיפול הזה ובעיקר קשה לי להיות בתוך עצמי ואני יודעת בדיוק למה אבל מאוד קשה לי להשאר בשיכבה מתחת ה"טובה והמוצלחת" שלי
לא יודעת איך להמשיך
תודה מראש על העצה
שלום חיה.
ראשית, טיפול פסיכולוגי ובפרט טיפול פסיכולוגי סביב הנושא המורכב של פגיעה מינית הוא תהליך ממושך וטבעי שאת עדיין מתמודדת עם קשיים סביב נושאים של חשיפה והעמקה. מעבר לכך, הקושי שאת מתארת לחשוף את החלקים ה"אפלים", והפחד שחשיפתם תביא לאובדן האהבה, הם תכנים נפשיים חשובים מאוד אשר אני מתארת לעצמי שאינם מהווים רק "הפרעה" או "חסימה" אלא מהווים חלק מהסיפור הנפשי שלך, משאלה עמוקה שלך לגבי האפשרות להיות נאהבת "למרות" חלקים קשים יותר שעברת ונמצאים בנפשך. במובן זה, אני חושבת שהדרך להתקדם היא לשתף את המטפלת בדיוק בתחושות ובלבטים שתיארת כאן. עיבוד של תחושות חשובות אלו יאפשר גם הכרות עם רובד נפשי משעותי, גם התבוננות בהיבטים לא מודעים נוספים שאולי מונעים מממך לשתף יותר וגם, לאט לאט, ריכוך של הפחד והרחבה של האפשרות לספר ולהכנס פנימה. בכל מקרה, חשוב להיות סבלנית ולהכיר בכך שזהו תהליך ממושך ואיטי.
ליטל
.jpg)
