מטופל במרפאת חוץ רק במעקב פסיכיאטרי אחת לחודשיים בלוסטרל 200 מ"ג, ללא טיפול רגשי כיוון שכרגע הפסיכיאטר המטפל קיבל ממרפאת הפרעת אכילה חוות דעת שלא שתפתי פעולה. כיוון שכך מתנה המשך טיפול בפנייה לתל השומר. רופאת המשפחה בדעה שונה משלו. הBMI שלי תקין, גם כשהייתי במגמת ירידה וגם כעת לאחר שעליתי במשקל. הגעתי לטיפול למעקב תרופתי לאחר שנים שטופלתי באופן פרטי ע"י מטפל רגשי בלבד. תרופתית הייתי רק במעקב רופאת המשפחה. במקור האבחנה הפרעת אישיות תלותית שכיום פחות דומיננטית כיוון שהוריי נפטרו ונאלצתי להתמודד בכוחות עצמי בעזרת תמיכה של שני אחיי ומכרים שסייעו לי להשתלב בעבודות חלקיות. כיום הגעתי לכ90% משרה מ2 עבודות שונות. הקושי יותר במישור הרגשי של בדידות, תחושת ריקנות כשנמצא לבד וכשאין מסגרת ברורה. מלבד קשרים טובים כיוון שצברתי בטחון ומסוגל לגלות הומור בקשרי עבודה וקשרים לא מחייבים-שטחיים. אני נמנע מעימותים ומתפיסת מקום בעבודה. אני מתרחק מקשר עם בני גילי ובכלל, מחשש ומרצה את בני משפחתי שמהווים את עיקר החברה שאני נפגש איתה. די מתרחק מבני גילי, חשיבה אובססיבית- כרגע ללא תסמינים ואכילה רגשית עד לא מזמן צמצום וספורט מוגזם-כיום פחות קיים לאחר העלאת מינון לוסטרל ל200 מ"ג אך קיים יותר בהיגיינת שינה לא נכונה, הימנעות מ"הלבד של הערב" "בבריחה" לחדר כושר ולבסוף שינה עם כ2 יקיצות לפחות ואכילה לילית.
מתקשה במעברים במשך היום, כשמסיים עבודה למשל ויוצא מהמסגרת עם האנשים לזמן פנוי. קושי בעיקר כשאין מסגרת ברורה ולוחצת- בקטע שמאוד מובנית ולא לחץ נפשי, מתקשה בימי שישי ושבת כשלבד וכשצריך לנהל את הזמן שלי
כן עם מצב רוח לא מוצלח בעיקר כשלבד.
לאחרונה מוצא את עצמי ללא מוטיבציה לבצע מטלות בבית. מלבד העבודה שמחייבת אותי אני מתקשה להתחיל ולסיים משימות ומטלות של הבית- ניקיון די לא מצליח להרים את עצמי לעשות , כביסה-כן עושה, סידור הבית- רק את מה שמוכרח. זה די מפריע לי. הדבר היחיד שנותן לי כוח זה העבודה ששם נאלץ לצאת ויודע מה אני נדרש לעשות. שם גם קל לי עם קשרים בין אישיים, אך מה שמחוץ למסגרת זו מתחמק מקשרים ומהתחייבויות.
אציין שעניין ה"מטלות" של הבית מעט אובססיבי אצלי ולכן מטריד אותי שאיני מצליח לשלוט בהן ולבצען.

אשמח לדעתכם האם זה סוג של חזרה לדיכאון?