שלום רחלי.

כפי שאת מתארת, הפנייה לתיאוריות ומאמרים אינה מתרחשת סתם כך אלא מסיבה רגשית, אשר יש סיכוי סביר שקשורה בחשש מכניסה לתכנים עמוקים יותר ו/או במתן אמון במטפל/ת כמי שיכול/ה להחזיק ולטפל בנפשך במלוא מובן המילה. במובן זה, אני חושבת שהחלפת טיפול רלונטית רק במידה ואת מרגישה שהקושי שלך להשתמש בטיפול באופן רגשי יותר קשור לחוסר שביעות רצון מהמטפל/ת. אחרת, אני חושבת שכדאי להמשיך ולנסות לזהות האם ומתי את מתחילה להישען על התיאוריה מאחר וזה חלק שמשקף את המנגנונים הנפשיים שלך ובמובן זה מהווה חומר טיפולי. מעבר לכך, חשוב לזכור שטיפול הוא תהליך מכאיב ומורכב וצריך לדעת לכבד גם את מנגנוני ההגנה ו"שיכוך הכאבים" של הנפש- יתכן וכרגע הדרך היחידה שלך להיות בטיפול היא תוך שמירה על עצמך דרך האינטלקט, ואני לא בטוחה שצריך "להתקיף" או לזרז יותר מדי צורך זה. במרבית המקרים, עיבוד של היבטים מסוג זה מביאים לאט לאט להפחתת הצורך בהם והריבת היכולת להשתמש בטיפול.

ליטל