כואב לי הראש, יש לי מיגרנות שמחמירות שאני בלחץ, ממש עכשיו. אני לא יודעת כבר מה לעשות.. אני בטיפול פסיכולוגי והכל קשה עכשיו, והכל שם ונוכח. בא לי לוותר ולהרים ידיים, לא להמשיך את התהליך כי הוא קשה לי מידי.
חושבת שאולי אני לא בנויה לזה
אני סובלת ממש, זה לא רק המיגרנות, יש לי גם כאבי בטן ולפעמים דפיקות לב ולחץ בחזה וזה שווה את זה בכלל?
מה יקרה אחרי הטיפול? כנראה שגם לפסיכולוגית שלי לא תיהיה תשובה על זה..
אני עייפה כבר ובלי כוחות לעצמי
שלום רייצ׳ל,
נשמע מדבריך כי הטיפול מעלה חוויות רגשיות ופיזיות קשות ומעיקות, כאשר עולה בך רצון מאוד מובן להפסיק את החוויה הלא נעימה ולהרגיש טוב יותר. חשוב שתדעי, שלמרות שזה יכול להיות קשה בהתחלה, יש חשיבות גדולה לתחושות לא נעימות שעולות בטיפול, כאשר זהו חלק משמעותי מתהליך של ריפוי והחלמה. כמובן שכולנו שואפים להרגיש טוב, אך לעתים קרובות אין מנוס מהתמודדות עם תחושות לא נעימות, על מנת לחוות הטבה בטווח הארוך. הקלה בטווח הקצר יכולה להיות נעימה לרגע, אך לא תמיד תביא להטבה משמעותית בטווח הארוך יותר. בכל מקרה, אני מציעה לך לשתף את המטפל/ת שלך בתחושות הפיזיות כמו גם בתחושת הייאוש שעולה, על מנת שתוכלו לנסות להבין ביחד כיצד ניתן לתמוך ביכולת שלך לשאת את התסכול שעולה מתוך התהליך הטיפולי.
איני יכולה לדעת כמובן מה יהיה אחרי, אבל אני מאמינה שהתמדה, ביחד עם הקושי, תביא עם הזמן לתחושת הקלה. אני מאוד מקווה שהייאוש לא יגבר עליך, ושתצליחי על אף הקושי, להמשיך בתהליך שהתחלת, עם אמונה שהתמדה תביא לשיפור בהמשך. חשוב לזכור, שהעובדה שאת סובלת כל כך עכשיו לא מנבאת את העתיד, ושהסבל הנוכחי הוא שמעלה תחושת ייאוש וצובע את העתיד בשחור. נסי לפרגן לעצמך על עצם הפנייה לטיפול ועל המאמץ שאת עושה, אני מאמינה שהוא ישתלם לך.
בהצלחה,
יעל