חברים שלי מודאגים יותר ממני לגבי המגורים שלי, אני רוצה להיות הומלס כי זה נשמע חופשי, אני מפחד מהתלות שלי באינטרנט כי למרות שהרעיון מתאים ממש לחיים שלי ולזה שאני כל כך שונא לעבוד אני יודע שאני לא יעשה כלום מהרגע שאתעורר עד שאלך לישון, מפריע לי שלעולם יש איזה בעיה עם הומלסיות ואני לא מצליח לדבר על זה גם עם הפסיכולוגית בלי שהיא תדאג, בכל מקרה זה נראה כאילו אני לא אעשה החלטה בעצמי אף פעם, אבל חוסר ההחלטות שלי בסופו של דבר יוציאו אותי מהבית כי אני אף פעם לא אחליט לעבוד מרצוני, זה משהו שיקרה בעצמו בכל מקרה ואני כנראה צריך להתכונן לזה, אני לא חושב שאחליט בעצמי להיות הומלס כי אסור לי.
עם זה שאני יודע שזה יקרה מתישהו בכל מקרה אני לא יודע איך להתמודד כי אני ממש צריך את השותפים שלי, לא הם ספציפית, אני צריך אדם שיהיה מחויב להיות איתי באותו מקום, והם כאלו, אני מדבר איתם 2 דקות בשבוע.
גם החלטה בכיוון השני זה משהו שאני לא חושב שאני אעשה, יש לי פחד מלישון במקום סגור אני חייב לשמוע רעש שיוכיח שאנשים קיימים.
אני לא יודע אם אני רוצה לשמוע את התגובה שלך כי זה סתם הד של מה שאני אומר ואני לא מבין איך זה עוזר לי, אני רק רציתי לומר את זה כי היה באלי, מרגיש כאילו אני מדבר עם עצמי ואני עושה את זה גם ככה כל היום בראש שלי
שלום לך.
נדמה לי שמעבר לשאלה על מגורים אתה שואל איך אפשר לאזן: לא להיות מבודד לגמרי אבל גם לא לפתח תלות וחיבור חזקים מדי, אשר אני יכולה לשער שמאיימים עליך. זה איזון אשר אני מתארת לעצמי שמעסיק אותך בהיבטי חיים רבים, ומלווה בלא מעט טלטלות וכאבים, ולכן אני חושבת שכדאי להתמקד בו בטיפול- בין אם דרך נושא המגורים ובין אם דרך ביטויים אחרים שלו בחייך. נדמה לי שכאשר סוגיית הקרבה-מרחק תהיה מעובדת ופתורה יותר, גם שאלות והתלבטויות שנגזרות ממנה, כמו נושא המגורים או האינטרנט, יהיו פחות מבלבלים.
ליטל
.jpg)
