אני נשואה 15 שנה ואם לשני ילדים.
עברתי הפלה שגרמה לי לשברון לב גדול ולתחושת תלות בחברה, פניתי לטיפול מכיוון שתחושת התלות גרמה לי לכאב נפשי רב.
הייתי בטיפול כשנה אצל פסיכולוגית קלינית בעלת ניסיון של 30 שנה ומקצועית ביותר.
הפסיכולוגית אבחנה ניתוק רגשי וחוסר קשר גם עם הקרובים ביותר שהופיע בעקבות חשיפה לאלימות פיזית ומילולית רבה בילדות (במשך כ20 שנה).
הטיפול היה מורכב מאוד מכיוון שההתנגדות היתה עזה וממש היתה תחושה של כיפופי ידיים ומלחמת התשה. וכן של האשמה והקטנה.
חשתי אמון במקצועיות של הפסיכולוגית, אך לא במוסריות שלה, דיברנו על כך, אך תמיד היתה תחושה שהיא מתגוננת/ תוקפת.
חוסר האמון נבע מכך שהפסיכולוגית היתה "מתפוצצת" מכעס במקרים מסוימים, כך שהיתה תחושת זיוף מעין "דו פרצופיות" שלה.
לאחרונה הערתי לה על עניין מסוים והיא שוב התפוצצה וצעקה שאפסיק לבלבל לה את המוח, כבר שנה שהיא סופגת לי בטיפול ועשתה מעל ומעבר, ושאם אני לא רוצה להמשיך שאפסיק וארד לה מהוורידים.
ביקשתי ממנה בצורה מנומסת שתתן לי מטפלת אחרת שתוכל לעזור לי, אם היא כבר לא מסוגלת, אך היא לא התייחסה, על אף שהתחננתי לפניה שזה לא מוסרי כך לזרוק אותי על הערה.
נשבר לי האמון, ואני לא יודעת מה נכון לעשות כעת?
האם להישאר במצב זה (זו הבחירה המועדפת עלי, אך בעלי וילדיי ייצאו נפסדים)?
להחליף מטפלת?
איך אוכל כעת לתת אמון במישהי שעלולה לנטוש אותי בצורה מכאיבה כל כך?
להישאר עם המטפלת הקודמת? (היא התקשרה לאחר שבוע ונתנה לי להבין שהיא מוכנה שאשוב לטיפול) על אף שאני חשה שאני עוברת התעללות בטיפול?
שלום חניתה.
דינמיקות טיפוליות אכן נקלעות במקרים מסוימים להתנגשויות, פיצוצים ומשברי אמון עקב מגבלות של המטפל, דינמיקות יחסים מעברו של המטופל המשתחזרות בטיפול ובמקרים רבים- מתוך שילוב בין השניים. במצבים אלו הטיפול יכול להיתקע ולהיכשל או להיפך- להמריא ולהצמיח מתוך שיח כנה ומעמיק על הגורמים למשברים אלו אשר מאפשר למטופל להכיר רבדים נוספים ומשמעותיים של נפשו. לכן, אני חושבת שמה שיכול להנחות אותך בהחלטה האם להמשיך בטיפול או לא הוא השאלה האם יש לכן אפשרות לנהל שיח כזה, אשר בוחן לעומק את הדינמיקה ביניכן ואת הגורמים לה.
במילים אחרות, אם את משוכנעת שהמטפלת מתעללת בך אין טעם להישאר- אם היא מתעללת בך עלייך ולעזוב ואם היא אינה מתעללת אבל את לא מוכנה לחשוב יותר על הגורמים לכך שאת חווה אותה באופן זה אני לא רואה איך אפשר לצא מה"לופ". לעומת זאת, אם את מרגישה שיש אפשרות להשתמש באינטראקציות הקשות ביניכן כדי לחקור, להתבונן ולהעשיר את הבנתך את עצמך- יש טעם להיפגש ולחשוב על ההמשך. למשל, אם דינמיקה זאת של "התפוצצויות" (שלך או עלייך) מוכרת לך ממערכות יחסים נוספות, כדאי לבדוק מה הגורם לכך שהיא מופיעה בקשרים רבים. האם יש משהו בהתנהגותך ש"מפוצץ"? האם משתחזר דבר מה מעברך? שאלות מסוג זה יכולות לפתוח את השיח ולהעשיר אותו.
ליטל
