שלום ליטל.
קודם כל, תודה רבה באמת על התשובות הקודמות, שנכתבו באופן מקצועי ורגיש.
אני מקווה שזה בסדר שאני שואלת עוד שאלה (מקווה שזו האחרונה):
הפסיכולוגית (קלינית) שהייתי אצלה בטיפול (כשנה) אבחנה אצלי ניתוק רגשי, וחוסר קשר עם הסביבה, גם הקרובה ביותר כבעלי וילדי (בעקבות חשיפה לאלימות פיזית ומילולית ארוכה ורבה בילדות).
וגם בעלי אומר שאני כל הזמן רוצה להיות לבד ושיש בננו כמו קיר שקוף, וכאילו שאני נמצאת בעולם שלי, רחוקה מכאן, על אף שפיזית אני קרובה.
אני לא ממש מרגישה את הריחוק שלי והרצון להתבודד,ואני כעת במצב רגשי יחסית רגוע, לא חרד ו/מטולטל.
יש לי רגעים קשים אבל נראה לי הרבה יותר קשה לעבור תהליך טיפולי, בפרט שאני לא מעוניינת בשינוי בשביל עצמי, אלא בשביל בעלי וילדי.
כשלעצמי אני לא רוצה להרגיש, פוחדת מזה ויודעת שאם הטיפול יצליח זה מה שיקרה וזה בלתי הפיך, ולכן אני מתנגדת מאוד והטיפול קשה ומורכב.
השאלה:
אני לא חשה בסבל ובהפסד מחוסר הקשר ומהניתוק הרגשי.
האם ניתן להישאר במצב של ניתוק רגשי כל החיים?
האם זה מסוכן להישאר בלי טיפול פסיכולוגי במצב כזה?
האם זה עלול להתפוצץ/ להחמיר באופן בלתי הפיך/ קשה מאוד לתיקון ללא טיפול?
ואם אין ברירה וחייבים לטפל- אלו אנשי מקצוע מוסמכים לטפל בזה?
והאם יש לכם המלצות על אשת מקצוע מומחית ביותר בעלת ניסיון רב בטיפול במקרים כאלו?