למדתי ולמדתי ותוך כדי שלמדתי חשבתי על זה שאני לא רוצה בכלל ללמוד. ואז חשבתי על זה שאני לא יכולה לעזוב את הלימודים כי רק זה עוד איכשהו מקשר אותי למציאות. אם אני אותר על זה אני כבר אהיה לגמרי מתה וכל מה שישאר זה להרוג את הגוף שלי. ולא הצלחתי יותר ללמוד כי חשבתי על אם להתאבד או לא. אולי בעצם אני רוצה להתנתק מהמציאות ולהשתגע בחדר שלי עד שאני אתאבד. ניסיתי לישון ולא הצלחתי כי המועקה גרועה מתמיד. כאילו אני מתפרקת מבפנים. נכנסתי לצ'אט של ערן אבל ההמתנה הייתה ארוכה כל כך. וחתכתי את עצמי בזמן שחיכיתי. ואז ענתה לי מישהי ובזמן שדיברתי איתה הרגשתי את הרטיבות של הטישו שנספג בדם חם על העור שלי וזה קצת הרגיע. יותר ממנה כי היא ניסתה לשכנע אותי שלא יקרה כלום אם אני אדבר עם אנשים ושכדאי לי לאמץ כלב. והיא לא הבינה שאני לא מסוגלת כבר לדבר עם אנשים ובטח שלא להיות אחראית לאף אחד. ואחרי הכל לא הספקתי ללמוד את כל מה שהייתי צריכה ועכשיו שוב יהיו לי גלדים שנדבקים לבגדים מבפנים