הרבה מחשבות עצובות.. אם אני אתאבד.. כמה זמן יקח עד שאני אמות? אני אצטרך להודיע שאני חולה בעבודה? או שאני אמות לפני שאני אצטרך להתמודד עם זה? ומי ימצא את הגופה שלי? השותפים שלי לא יפתחו את הדלת של החדר ולא יטריד אותם יותר מדי אם אני אקיא מלא כי אנשים חולים לפעמים. בטח הם ימצאו את הגופה שלי כשיתחיל להיות ריח רע... מי יספר למשפחה שלי? מי יספר לחברים שלי? ההורים שלי לא יודעים מי החברים שלי. וממילא אני לא יודעת אם בשבילם אנחנו חברים.. אני מנותקת מדי.. הייתי רוצה שמישהו יספר להם. שהם לא יחשבו שאני מסתובבת איפשהו בעולם ולא אכפת לי מהם. אבל אולי הם לעולם לא ידעו.. הרבה אנשים שאני מכירה בטח לעולם לא ידעו אם אני אתאבד כי יצרתי הפרדה כזאת בין החיים שלי למשפחה. הם לא יודעים מה בדיוק אני עושה או עשיתי בכמה שנים האחרונות ועם מי הסתובבתי. וזאת מחשבה עצובה. שאנשים שאני אוהבת לא ידעו אף פעם. למרות שאולי זה עדיף כי לאנשים קשה להתמודד כשמישהו מתאבד. זה אנוכי אבל בכל זאת קשה לי המחשבה שאני אעלם פשוט ככה בלי שאף אחד ידע. לא אף אחד. המשפחה שלי תדע כי להם יספרו. אבל דווקא הלוואי שיכולתי להתאבד בלי שהם ידעו.. אבל זה לא משנה עכשיו כי אני חייבת לשרוד לפחות עוד קצת
שלום ים.
אני קוראת את המילים הקשות שלך, עם תחושות היאוש והבדידות, וכואב כל כך לשמוע שכך את מרגישה. את קושרת בדברייך את העצב העמוק עם הבידוד והניכור מסביבתך, ואני חושבת על הקושי העצום שלך לבקש עזרה מהורייך כדי לאפשר לעצמך טיפול, אשר אני מאמינה שבאמת יכול להביא לשינוי דרמטי בהרגשתך.
נשמע שכדי לשתף ולבקש עזרה את צריכה "לצאת מעורך", לעשות משהו שאת לא רגילה אליו באופן מהותי, ואני מבינה כמה זה קשה אבל גם מרגישה שאין ברירה- שזה הרגע להילחם על חייך ושברגע כזה אין ברירה. לכן, אני חושבת שחשוב להקדיש כרגע את כל האנרגיות הנפשיות לשאלה מה מונע ממך לפנות לטיפול/לבקש את עזרתם של הורייך כדי שיכולו לסייע לך בכך. הניסיון להתמודד לבד לא הוכיח את עצמו עד כאן, מאחר ואת עדיין סובלת מאוד, ונשמע לי שזאת השאלה היחידה בה צריך להתמקד כרגע.
ליטל
.jpg)
