היי...
שונאת אותו לפעמים. אני אפילו לא יודעת למה. הוא מצידו משתדל, אפילו יוצא מגידרו. לא מבינה את עצמי, לעיתים כן נעים לי שם, בטיפול, הוא בסך הכל מטפל מאוד חביב ואמפתי ולעיתים אני פשוט שונאת אותו, סתם כך, בגלל איזו שטות, בגלל איזו מילה שאמר. אני לא חושבת שאני באמת מחבבת אותו, למרות שבאמת מגיע לו שאחבב אותו. הוא מאוד מאוד משתדל וחביב.
זה לא קורה לי בחיי היומיום, עם אנשים רגילים. כועסת עליו לעיתים, קשה לי עם העובדה שאדם זר יודע עליי הרבה דברים אישיים מאוד. וסביר מאוד להניח שאם הוא לא היה הפסיכולוג שלי ואם הייתי פוגשת אותו בחיים האמיתיים לא הייתה לי שום שפה משותפת איתו, לא הייתי אומרת לו אפילו שלום. אנחנו אנשים מאוד שונים ודווקא הוא יודע עליי כל כך הרבה דברים אישיים.
תודה...
שלום לך,
את מתארת התעוררות של רגשות חזקים כלפי המטפל שלך, שאת מקשרת לחוויה של חשיפה מולו. ייתכן שמשהו בקשר הטיפולי, שמייצר לפעמים חוויה של תלות, חשיפה, אינטימיות ועוד, עם אדם כביכול ״זר״ מעלה בך תחושות שונות. זה מאוד הגיוני, ובהחלט נפוץ שהקשר הטיפולי מעלה רגשות מסוגים שונים במטופלים. אני מציעה לך, במידה ואת מרגישה בנוח, דווקא להעלות את התחושות שעולות. אני סבורה ששיח פתוח עם המטפל על הרגשות שעולים בך ביחס אליו יכול להוות קרקע פוריה להתפתחות וללמידה על עולמך הפנימי ועל החוויה שלך. גם אם הרגשות כלפיו הם שליליים, ואפילו במיוחד אם הם שליליים, חשוב שיהיה להם מקום בשיח ביניכם ושהם לא יהפכו למשהו מטריד שאת מנסה לדכא. רגשות שעולים בטיפול, גם מול המטפל, אינם מכשול, להיפך הם הזדמנות.
בהצלחה,
יעל
.jpg)
