היי, קודם כל אתם אתר מדהים! אתם עוזרים פה להרבה אנשים וזה לא מובן מאליו בעיני... עכשיו ל"סיפור"- עברתי חיים לא פשוטים עברתי התעללות מינית קשה ועוד הרבה דברים נוספים... כמו מחלות נפש במשפחה וכו..
אני עושה עם עצמי עבודה וכל יום אני נלחמת אבל אני מרגישה שאין לי כבר כח כל יום קורים דברים אחרים שמשגעים אותי , המציאות היומיומית הלימודים, וכל החיים... אני מטופלת , אבל הטיפול גורם לי לתלות במטפלת כל פעם מחדש כל מטפלת שאני עוברת .. זה מתסכל אני סוג של כבולה לטיפול מה זה אומר? אני מפורקת אני מרגישה כל כך לבד, כל כך חלשה .. אני באמת לא יודעת אם יש לי כח להמשיך...באמת... מה עושים עם כל הדיכאון והתסכול הזה?
שלום לך,
ותודה על המילים החמות.
כפי שאת בוודאי יודעת על בשרך, נסיבות חיים הכוללות פגיעה משמעותית והתעללות אכן משאירות את חותמן ומשפיעות על "שורשי" האישיות והקשרים הבין-אישיים, ולכן גם על תחושות מכאיבות כמו בדידות, תחושות חולשה וחוסר ערך ועוד. מאחר והפגיעה והשבר התרחשו בתוך קשר בין אישי, גם תיקונה ושיקומה של הפגיעה מתרחשת במסגרת בין אישית ובמובן זה, יש משהו טבעי בכך שאת דבקה בטיפולים ובניסיון לייצר קשרים טובים ומשמעותיים. לא היית קוראת לזה "כבולה", אלא יותר נאחזת ומחפשת שינוי ושיקום, אם אני מבינה נכון מדברייך. בהקשר זה, מרשים לשמוע שאת נאבקת ומצליחה ליצור קשרים משמעותיים וקרובים בטיפולים. אני מאמינה מכל ליבי שעם הזמן המאמץ המתמשך יתן פירות. בינתיים, אני חושבת שאפשר רק לנסות ולבדוק כי את אכן מקבלת את הטיפול המתאים והממצה- ישנם כיום מגוון רחב של סוגי טיפולים המתאימים לסימפטומים והשלכות של אירועים טראומטיים, וכדאי לבדוק עם המטפלת אחת לזמן מה שאת אכן נמצאת במסלול הטיפולי המדויק והמתאים ביותר עבורך.
אני לא בטוחה שדבריי מציעים מענה לשאלת ה"מה עושים", מאחר ומדובר בתהליך ארוך ולא פשוט, אבל מחזקת את ידייך בניסיון ובמאבק. אל תתייאשי.
ליטל
