שלום,
סיימתי תואר ונסעתי לפני כשבוע לדרום אמריקה ל"טיול הגדול" לבד. כעיקרון אין לי בעיה עם ה"לבד" בישראל, אבל כאן הלבד הזה מפריע לי, ואני לא מצליח להנות ממש.
עדיין לא פגשתי ישראלים, ועברתי כבר כמה ערים. חסר לי החספוס הישראלי, קצת עברית, מישהו לדבר איתו וליצור חוויות... לא משהו שחשבתי שכל כך יחסר לי, אבל מסתבר שכן :)
בנתיים אני מטייל ועושה דברים לבד, לעיתים עם מוצ'ילרים אחרים, אירופאים בעיקר. אבל אני לא באמת נהנה, וכל הזמן חושב על היעד הבא ומקווה ששם באמת אחווה את מה שחשבתי שאחווה בטיול הזה.
אני מנסה להיפתח, לשכוח מהבית אבל זה לא ממש מצליח. חייב לציין שאין לי בעיות כלכליות או פרטיות שמחכות לי כשאחזור, ומובטחת לי עבודה. עדיין, משהו מעיב עלי.
אשמח לקבל עצות, כלשהן.. תודה :)
שלום ליאור.
טיול גדול הוא אכן טיול לא פשוט אשר מפגיש עם לבד מסוג אחר- לבד שהוא תלוש ומקיף יותר מאשר הלבד שבארץ, שעדיין עטוף ב"ביחד". במובן זה, כצעד ראשון אני חושבת שכדאי לקבל את הרגשתך ולא לראות בה בעיה אלא תגובה טבעית לאתגר לא פשוט. בהתאם, נדמה לי שכדאי לשים לב שאתה לא מתאכזב או כועס על עצמך אלא מקבל ומכיר בעצמך כאדם שיש לו צורך בביחד ובקרבה. ואם לא קל לך לקבל זאת- לשאול את עצמך מדוע הצורך מעורר כאלו אמביוולנטיות וקונפליקט. ברוח זו אני מציעה גם לאפשר לעצמך לחפש באופן יותר אקטיבי קרבת ישראלים- לבדוק אם יש מקומות לינה הידועים בישראליותם ואפילו לשנות מעט את מסלול טיול כדי להגדיל את הסיכוי למפגשים. יתכן שבשלב מוקדם זה של הטיול, כאשר השינוי ועזיבת הסטטוס קוו הביתי משתנה, זה מה שדרוש ל ובהמשך משהו יתגמש ותוכל ליהנות גם בדרכים אחרות.
ליטל
.jpg)
