הייתי ילדה מאוד מאוד מאוד ביישנית וחסרת ביטחון....בשלב מסוים פניתי לטיפול בגלל כל מיני בעיות שהיו לי....
מאז הטיפול אני מרגישה שאני מוציאה כל דבר שיש לי על הלב ומשתפת כל אדם בלי לחשוב...לפעמים אני יודעת שעדיף לי לא לדבר ולהוציא מה שאני חושבת ושזה לא צריך להיות מול כל אחד ובכל זאת...פשוט יוצא לי...כך לדוגמא עזבתי מקום עבודה שממש התעללו בי בו למקום אחר ויצא שדיברתי במקום עבודתי החדש על המקום הישן שהוא פשוט נוראי....הקטע שאני יודעת שיש אנשים מהמקום החדש והישן בקשר ושיש סיכוי גבוה שמה שאמרתי בוודאי יעבור...אז בשעת מעשה גם אם אני יודעת שזה לא טוב לדבר אני עדיין לא שולטת וכן מדברת....נכון להיום אני ממש מפחדת שמה שאמרתי יעבור הלאה ואני אפסיד בסופו של דבר גם את המקום החדש. כלומר אני חושבת רק אחרי המעשה...
האם זה מוכר? ואיך אני יכולה להשתלט על זה? מרגישה שהגבולות בין מה לשתף ועם מי לשתף מאוד הטשטשו לי....
שלום לך,
נשמע שאת מוצפת ושקשה לך לבחור באופן מודע את התכנים עליהם את רוצה לדבר. במידה ואת עדיין בטיפול, אולי תוכלי להשתמש בטיפול על מנת לנסות להבין מה קורה לך במצבים בהם את ״שופכת״ את שעל ליבך מול אנשים, ומה בעצם הצורך שלך. אני חושבת שזה משמעותי ביותר שאת מודעת לכך שאולי עברת מקיצון אחד לשני (שניהם יכולים להיות קשורים בחוסר ביטחון כמובן, כי אלו שני צדדים של אותו המטבע) ושכדאי למצוא איזשהו אמצע - אפשרות לשתף ולשוחח עם אנשים באופן פתוח, אך עדיין עם גבולות ועם מודעות למה מתאים ומה פחות. נסי שלא לבקר ולשפוט את עצמך על כך שכרגע את לא מצליחה לייצר גבולות שכאלה, ותהיי סבלנית עם התהליך. אני מאמינה שעם סבלנות כלפי עצמך ולמידה של המנגנונים שמפעילים אותך במצבים חברתיים, תוך תמיכה בפיתוח מנגנונים של ויסות והרגעה, תוכלי להרגיש שיש לך יותר שליטה במצבים חברתיים. אני חושבת שלשם כך כדאי להמשיך בתהליך הטיפולי.
בהצלחה,
יעל
.jpeg)
