יש לי כלבה שהיא אהבת חיי . אני אוהבת אותה אהבת נפש באמת.דואגת לה ומטפלת בה באופן חם ומסור.
יחד עם זאת יש לי הרבה פעמים מחשבות טורדניות שאני זורקת אותה מהחלון או פוגעת בה באיזשהי צורה או נוטשת אותה באמצע שומקום והמחשבות האלה מכאיבות לי ביותר .
ברור שבמציאות לא אפגע בה בחיים!!! היא משוש חיי
אז למה אני חושבת מחשבות כאלה ומכאיבה לעצמי?האם זה יכול להביא לפגיעה במציאות?
שלום ליטל.
אני יכולה להבין כמה מבהיל ועבורך השילוב בין אהבה עמוקה לבין המפגש עם אגרסיה ופגיעה. לא קל להחזיק את שניהם יחד. עם זאת, נשמע מדברייך שהעניין אינו סכנת פגיעה ממשית- אם אני קולטת נכון- אלא שדרך ערבוב הרגשות נפשך מספרת משהו, מעבירה תוכן נפשי שהוא חשוב ומשמעותי כנראה, ונוגע לחיבור שנפשך עושה בין אהבה להרס, בין חיבור לתוקפנות. זה חיבור אשר אני יכולה לדמיין שיש לו נגיעה להיבטים ותחומים אחרים בחייך, בעברך או בהווה שלך, ובמובן זה יתכן וכדאי להשתמש בחוויה מול כלבתך כ"קרש קפיצה" להתבוננות נפשית ועיבוד חוויות רגשיות, תהליך שניתן לעשות במסגרת טיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינמית. במידה והאפשרות אינה מדברת אלייך, יתכן ועצם החשיבה על רגשותייך לא כמסוכנים באמת אלא כתוכן נפשי יכולה להרגיע ולהקל.
ליטל
