ליטל,
תודה רבה על המענה.
אני עדיין בהלם מהתגובה של המטפל, לא מבין איך כדור השלג התגלגל למצב כזה שאין לי אפשרות להגן על עצמי.
אני מרגיש שהוא מושפע מגורמים אחרים ומדביק עליי תוויות לא נכונות.
אני עצוב ומרגיש דחוי ומושפל, כאב כזה שאי אפשר למצוא לו פתרון.
מה גרם לו לתת לי להגיע לשם במשך זמן ארוך כזה? השיקולים הכלכליים? לדחוף אותי להגיע פעמיים בשבוע כדי להבטיח לעצמו הכנסה יפה?
הרי הוא מעולם לא דיבר על פרידה, על בעייתיות מסוימת, הכל נראה מבטיח, הוא בעצמו דאג לי בכל הזדמנות.
אני לא יודע אם לפנות לטיפול ואני גם מרגיש שהיה כאן ניצול של החולשות הגדולות ביותר שלי.
שאמרת לא במסגרת פרטית, למה התכוונת?
האם יכול להיות שהמטפל טועה אבל לא מסוגל להודות בזה?
שוב, תודה ולילה טוב.
שלום לך.
אני שומעת את הכאב, ואת הניסיון להבין טוב יותר מה קרה בקשר הטיפולי שהסתבך כך. כמובן שמטפל עלול לטעות אך נדמה לי שסגירת העניין בתפיסה זו או באפשרות של ניצול והטעיה מתמשכים ע"י המטפלים הם "קיצור דרך" אשר מונע את האפשרות החשובה להתבונן טוב יותר על כל הדינמיקה אשר הובילה לסיום הקשה והמטלטל. נדמה לי שאם תוכל להבין יותר את הדינמיקה ואת חלקך בה, תוכל לשמור על עצמך טוב יותר בעתיד, בקשרים טיפוליים ובכלל. מתוך כך המלצתי על פנייה לטיפול נוסף- מסגרת לא פרטית עשויה להיות אחת מהמרפאות של קופ"ח או בריאות הנפש המציעות שירותי פסיכותרפיה טובים במסגרת בה גם אתה וגם המטפל תחושו אולי בטוחים יותר.
ליטל
