היי, אני בת 35 אימא לשני ילדים (5 ו 3).
מאז שנהייתי אימא הקשר שלי עם החברות הטובות והוותיקות שלי הלך והתמסמס, בעיקר מצידי...אני מרגישה שפשוט אין לי זמן, חשק וכוח להשקיע בחברויות, מרגיש לי שדיבורים בטלפון ופגישות זה סוג של בזבוז זמן. מרגישה שרוב האנרגיה שלי הולכת על הבית, הבן זוג והילדים והאמת...לא כל כך מעניין אותי לעסוק בדברים אחרים מלבד תחביבים שעושים לי טוב (כמו ציור וכתיבה) שעליהם אני מעדיפה ל"בזבז" את רוב הזמן הפנוי שלי. שתיים מחברותיי הטובות הן בזוגיות ללא ילדים ואני מרגישה שהן לא באמת יכולות להבין את הבעיות, הדילמות וכל העניינים בלתי נגמרים שקשורים לגידול הילדים ומצד שני עם חברות שיש להן ילדים הדיבור הוא בעיקר על הילדים...והאמת זה קצת משעמם אותי.
לומר את האמת, זה לא מפריע לי שאין לי חיי חברה, באמת מרגישה שאין לי זמן לזה ולא מתחשק לי לזייף הנאה מקישקושים בטלפון וכאלה...אבל זה כן מטריד אותי איפשהו, אני חושבתדיי הרבה אם אני צריכה להתאמץ יותר כדי לשמר את הקשר עם חברותיי שליוו אותי בתקופות מאתגרות בחיים...לפני שהילדים גבו את רוב האנרגיה...
שלום רוני.
המצב שאת מתארת בו מרבית האנרגיות מופנות לטיפול בילדים, לעתים קרובות על חשבון תחומי עניין והעשרה אחרים (כולל זוגיות) הוא בעיה מוכרת בקרב הורים לילדים קטנים בגילאים אשר דורשים השקעה ומושקעות פיסית ונפשית עצומה. במקרים רבים, כאשר הילדים גדלים והופכים עצמאיים יותר חלים שינויים באופן טבעי ומשהו נפתח כך שנוצר יותר מרחב לקשרים ותחומי עניין. לצד זאת, אם אני מבינה נכון את דברייך את חשה תחושה מסוימת של הצטמצמות והתרוקנות ברמה האישית והבין אישית, לצד מושקעות יתר "חונקת" בהורות, ויתכן שכדאי היבט זה יותר לבחון יותר לעומק ולהבין מה עומד בבסיסו. לכן, מציעה לפנות להתייעצות ראשונית אצל פסיכולוג/ית ולחשוב יחד האם מפגש טיפולי יכול לסייע לך- האם תחת התחושות שאת מתארת קיימים רבדים רגשיים נוספים אשר מקשים עלייך, והאם יש עמדות רגשיות אשר שינויין וריכוכן יכול להביא גם להקלה בחיי היום יום.
ליטל
תוכלי לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע להייתעצות ובחינת טיפול נפשי.
