במקרה יש לי שכנים שמתעללים בילדים שלהם וזה עושה לי לחץ נפשי חזק וטריגר
הם גרמו לי להבין שהרבה פעמים בטיפול הפסיכולוגי מה שאני בעצם עושה זה בודק האם הפסיכולוגית שלי יכולה להיות נגדי כשאני לא מדבר, ככה הייתה הילדות שלי, המורות הקשיבו בכיף למה שההורים אמרו, הן היו בסדר עם זה שלא הייתי מוכן לדבר איתן אף פעם, לאף אחד לא היה אכפת, חוץ מזה הפסיכולוגית מזכירה במראה ובקול את המורה מכיתה ב, שכביכול הייתה מעוניינת לשמוע אותי אבל הרגשתי שאם לא מוכנים להיות איתי כל הדרך אני לא הולך עם אף אחד שלא מוכן להתחייב, בעצם העובדה שההורים יכלו לטעון נגדי וככה תמיד עשו.
אני מסיט את הפסיכולוגית נגדי, מסיט אותה להתנהג איתי ללא חוקים כדי לבדוק מה המוסר שלה, מסיט בה להתעלל בי, לא לתת לגיטימציה למה שאני אומר, אם אני מקבל יחס טוב והגון אני חושד ותוהה מתי הוא יגמר, וזה עובד ההסתה, אין לי זכויות, היא מסכימה להתעלל בי, היא מסכימה לא לתת לגיטימציה למה שאני מרגיש, היא בעצם לא עוברת את המבחן שוב ושוב אבל אני נשאר מאיזשהי סיבה
שלום לך.
אני שומעת את עוצמת המצוקה, הבלבול והכאב שאתה חש הן בדבריך והן בריבוי הפניות אלינו. אני מבינה את הרצון לחפש מענה והקלה, אך מרגישה שהנושאים שאתה מעלה יכולים לקבל מענה בעיקר בתוך הקשר הטיפולי, ואני מקווה שאתה מצליח לביא אותם לשם.
ליטל
