שלום, בזמן האחרון אני מרגישה שלא טוב לי בכל התחומים ואני לא מצליחה לעשות שינוי.
כל מה שאני מנסה לא מוביל לשום הצלחה ולשינוי.
אני מדוכאת, אין לי חברים בכלל, היום שלי עובר שאני בקושי מוציאה מילה מהפה, בעבודה אני סובלת (בעבודה הקודמת היה לי קשה פיזית והיו לי כאבים אז רציתי שינוי לטובה ואזרתי אומץ ועזבתי, ובעבודה החדשה פיתחתי אלרגיה לשטיח אז כואבות לי כל יום העיניים וגם הבחורה שעובדת איתי מתנהגת אליי מגעיל אז גם פה לא טוב לי ושוב להחליף עבודה זה ממש קשה כי בקושי מקבלים אותי בראיונות).
בבית יש בעיות עם השכנים שלא נותנים לישון בלילות (התלוננתי למוקד 106 וזה לא עזר אלא רק החמיר כי עכשיו הם עושים דווקא וגם השכן איים עליי ומאז אני סובלת מחרדות כי הוא התנפל עליי וכמעט הרביץ לי והוא ענק, אז עכשיו כל דבר שהוא טיפה מפחיד גורם לי לחרדות - פעימות לב מואצות והרגשה לא טובה בבטן ובאזור חלל החזה וגם פחד מאוד גדול כאילו אני תיכף צריכה לקפוץ עם מצנח.
היחסים עם ההורים לא טובים, אבא לא אכפת לו ממני ולא מעריך שאני עושה הכל בשבילו ורק מוציא עליי את העצבים שלו, אמא עם פריצת דיסק ב-3 מקומות בגב לכן לא מתפקדת בדיוק ואני מטפלת בה והיא גם רק מנצלת אותי שאני אטפל בה ולא נותנת לי לצאת מהבית. כשהייתי רוצה לצאת (פעם עוד כשהיו לי חברות קצת והמצב החברתי היה יותר טוב) אז אמא הייתה עושה סצנה ופאניקה ובוכה ומרביצה לעצמה כדי שאני לא אצא, היא בדיכאון עמוק כבר שנים ולא מוכנה לקבל טיפול, היא לא יוצאת מהבית והיא לא 100 % בריאה נפשית. אחותי לא אכפת לה, היא נשואה וגרה רחוק ואבא שלי הרים ידיים.
אני בת 37 ואני עדיין גרה עם ההורים, וכל פעם שאני רוצה לעשות שינוי יוצא רק יותר גרוע. אין לי זוגיות ואף פעם לא היה לי. מרגישה לוזרית של החיים.
אני במעגל הזה שנים ולא מצליחה לצאת מזה, ועכשיו שהתחילו התקפי החרדה אז בכלל מפחדת לעשות משהו.
אני לא מחייכת ולא צוחקת ואין לי שום טעם בחיים.
אני לא יודעת מה לעשות, מרגישה כלואה ובוכה.
מה לעשות ואיך לצאת מזה? תודה.